בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים מנהליים קבע לאחרונה, בעניין חיים גולדשטיין נגד מעש כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, הועדה המקומית לתו"ב דרום השרון ומינהל מקרקעי ישראל, כי אין בהמלצה שלילית של ועד הכפר כדי לסתום את הגולל על קבלת בקשה להיתר. (עע"מ 6198/06)

רקע

כפר מעש, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: "כפר מע"ש" או "האגודה") חוכר מקרקעין ממינהל מקרקעי ישראל וגולדשטיין, חבר ובעל נחלה בכפר מעש, הינו בר רשות לשימוש חקלאי במקרקעין (חלקה ב'). על השטח הנ"ל חלה תכנית מפורטת, הקובעת את ייעודו כחקלאי וכי באזור חקלאי תותר בנייה של מבנים הקשורים בחקלאות בלבד.

סעיף 11(8) לתכנית קובע, כי "הועדה המקומית רשאית לאשר הקמת מבנים לבעלי חיים אחרים מבקר ועופות, בהמלצת ועד הכפר ובאישור משרד החקלאות".

מר גולדשטיין הגיש בקשה לוועדה להיתר להקמת חוות גידול סוסים הכוללת מבנים שישמשו כאורוות סוסים, סככה, מתבן , מבנה משרד לשומר, וכן להקמת גדרות.

הבקשה הוגשה לוועדה כשהיא נושאת את חתימת המינהל וכן את חתימת משרד החקלאות.

בישיבת הועדה צוין כי הבקשה תואמת את התכנית שחלה על הקרקע. עם זאת, ולאור העובדה כי הבקשה לא נשאה חתימת ועד האגודה, הוחלט כי בטרם תנתן החלטה תפנה הועדה המקומית לוועד האגודה לבקש את עמדתו. עמדת ועד הכפר שניתנה היתה כי הוא מתנגד לבקשה ובה מפורטים הנימוקים להתנגדותו.

למרות זאת, הועדה המקומית אישרה את בקשתו של גולדשטיין להיתר להקמת חוות סוסים, בתנאים שנקבעו באותה החלטה.

כנגד החלטה זו הוגשה עתירה ע"י כפר מעש לביהמ"ש לעניינים מינהליים לביטול ההיתר.

ביהמ"ש קיבל את העתירה ופסק כי לוועדה המקומית סמכות לאשר הקמת מבנים לבעלי חיים אחרים, בתנאי שוועד הכפר ממליץ לאשר את הבקשה. בית המשפט סבר, כי בהקשר התכנית המלצה היא "המלצה חיובית", ובמשמע, בהיעדרה אין אישור.

על פסק דין זה הוגש ערעור ע"י מר גולדשטיין לבית המשפט העליון.

ניתן למצוא אודות פסק דין זה ביתר פירוט (טרם הגשת הערעור לעליון), בחוזרנו מס' 40/2006 'המלצת ועד האגודה הכרחית למתן היתר בניה'.

פסק הדין

פרשנות הדיבור "בהמלצת ועד הכפר" בתקנון התכנית המפורטת היתה כאמור סלע המחלוקת הראשי, לה נדרש ביהמ"ש. האם "המלצה" פירושה "המלצה חיובית" או שמא עמדה וחוות דעת.

ביהמ"ש הגיע למסקנה כי הדיבור "המלצה" אין משמעו רק המלצה חיובית, ויכול שמדובר גם בהתייעצות וקבלת עמדה – ואם כך, אף בחוות דעת שאינה חיובית.

ביהמ"ש שילב בין פרשנות לשונית לפרשנות תכליתית של הסעיף, אף כי לגישתו גם באמצעות הלשון בלבד ניתן היה להגיע לתוצאה דומה.

ביהמ"ש סקר דברי חקיקה שונים ולמד כי לא אחת נעשה שימוש במונח "המלצה" בהקשר של התייעצות והבעת דעה שאינה חיובית בהכרח. ביהמ"ש פסל את עמדת המדינה לפיה המלצה "חיובית" היא תנאי בלעדיו אין.

את הפרשנות המילולית משלימה תכלית החקיקה: אם נפרש "המלצה" בנידון כהמלצה חיובית בלבד, נרוקן כמעט מתוכן את סמכותו של מוסד התכנון, הועדה המקומית.

לחוק התכנון והבניה נודע משקל רב להיבט הציבורי השלוב בהליכי התכנון. אמנם הועדה המקומית היא בעלת אינטרס "מקומי" - כשמה - ומתעוררים פעם לפעם קשיים ותקלות בדרכי קבלת ההחלטות בשל אותה "מקומיות", אולם דומה כי ביחס לועד הכפר, במקרה דנא, הנושאים עליהם היא אמונה רחבים יותר בהיבטי התכנון והבניה, ואינם כוללים אך את עניינו של המקום, אלא רואה היא לנגד עיניה שיקולים רחבים יותר, בעלי אופי אזורי.

אם כן, הפרשנות התכליתית המצטרפת לפרשנות הלשונית ל"המלצה", שהיא לאו דווקא כהבעת עמדה חיובית מניחות את הדגש על האינטרס הציבורי בבסיס הליכי התכנון והבניה. המסקנה היא – שלא כעמדת המדינה – כי לא היתה כוונה להעניק זכות וטו וכוח הכרעה לועד הכפר, ששיקוליו הם מקומיים ביותר מטבעם (ולגיטימי שכך יהא), אלא להבטיח שמיעת דעתו בטרם קבלת החלטה.

ראיה מתוך התכנית עצמה שענייננו בהמלצה שדינה כהתייעצות, מצויה בסיפת סעיף 11(8) לפיה נדרש, בנוסף להמלצת ועד הכפר, גם אישור משרד החקלאות. ועד הכפר הוא גורם שלדבריו משקל ותרומה ייחודית ביחס להיבטים המקומיים, אשר נחוץ לשמוע ולשקול את דעתו – והיא נתבקשה בגדר "המלצה". מתקין התכנית הבחין בין המתבקש מן הועד לבין המתבקש ממשרד החקלאות, שהוא גורם מקצועי מרכזי בנושא (בקרקע חקלאית עסקינן) - ממנו נדרש אישורו הפוזיטיבי, בשונה מהמלצת ועד הכפר, מבלי לפגוע בחשיבותה.

סיכום

הן נוכח משמעו של המונח "המלצה" לרבות בדברי חקיקה שונים, והן נוכח תכלית החקיקה הדיבור "המלצה" משמעו הבעת עמדה וחיווי דעה, ואין בהמלצה שלילית של ועד הכפר כדי לסתום את הגולל על קבלת בקשה להיתר.

הערעור התקבל במובן זה שאין המלצת ועד הכפר (השלילית) בנידון מהוה הכרעה ווטו, אלא עמדה שעל הועדה המקומית לשקול בכובד ראש ובתשומת לב.

לפרטים והבהרות ניתן לפנות לעו"ד שרון בכר במשרדנו בת"א.