הנדון: שיעורי מס השבח – לפי פיצול ליניארי בלבד

בפסק דינו, ע""א 8569/06 מנהל מיסוי מקרקעין חיפה נגד אלברט אברהם פוליטי, קיבל ביהמ"ש העליון את ערעור מנהל מיסוי מקרקעין חיפה וקבע כי הפיצול הליניארי הקבוע בסעיף 47 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק"), הינו בבחינת חזקה חלוטה שאינה ניתנת לסתירה. זאת בניגוד לקביעתה של ועדת הערר אשר קבעה כי הפיצול הליניארי כאמור אינו חזקה חלוטה וכי ניתן לחלק את השבח הריאלי בהתאם למועד בו נצבר השבח הריאלי בפועל.

נזכיר בקצרה כי חוק מיסוי מקרקעין קובע שהשבח הריאלי יחולק באופן ליניארי לשתי תקופות: מיום רכישת הנכס עד 7.11.2011 (להלן: "יום התחילה") ומיום התחילה עד מועד המכירה. על השבח שנצבר עד יום התחילה יחול שיעור המס השולי (עד 47% ליחיד) ועל השבח שנצבר לאחר יום התחילה יחול שיעור מס מופחת של 25% לחברה, 20% ליחיד.

ועדת הערר קיבלה את טענות הנישום וקבעה כי השבח בעניינו נצבר כולו לאחר יום התחילה ולפיכך יש להטיל על כל השבח שנצבר שיעור מס מופחת של 25% בלבד כפי שחל בזמנו. לגישתה של ועדת הערר, החלוקה הליניארית הינה נוסחה של נוחות למקרים בהם לא ניתן לקבוע בוודאות מתי נוצר השבח, אך במקרה בו ניתן לקבוע עובדתית את מועד צמיחת השבח יש לחשב את המס על פי שיעור המס החל באותו מועד בלבד.

לפירוט והרחבה על נסיבות המקרה ופסק הדין של ועדת הערר ראו חוזרנו 78/2006 "פיצול ליניארי של שיעורי מס השבח אינו חזקה חלוטה".

כאמור, ביהמ"ש העליון קיבל את ערעורו של מנהל מיסוי מקרקעין והפך את החלטת ועדת הערר על פיה.

ביהמ"ש הגיע לכלל מסקנה כי אין מקום לסטות מנוסחת החישוב הליניארי, תוך סקירה מפורטת של לשון החוק ותכליתו לרבות ההיסטוריה החקיקתית. כך דברי כב' השופטת נאור:

"בסופו של דבר לא ניתן לטעמי למצוא בסעיף 48א יחד עם סעיף 47 נקודת אחיזה לשונית לפרשנות המוצעת על ידי המשיב וברי כי אין אנו רשאים ליתן לחוק פרשנות אותה אין הלשון יכולה לשאת.

... בענייננו החזקה בדבר התכלית העולה מ"פשט הלשון" מלמדת שאין לקבל את עמדתו של המשיב. ועוד: בבסיס החלטתו של המחוקק לקבוע נוסחה ליניארית שאין לסטות ממנה, עמדו תכליות של יציבות, ודאות ופשטות ועמדתו של המשיב אינה עולה בקנה אחד עם אלו. אכן העדפת תכליות של פשטות ויעילות והרצון להפחית התדיינויות עולים בבירור מן ההיסטוריה החקיקתית של תיקון מס' 50 ..."

בנוסף בחנה כב' השופטת נאור גם את ההרמוניה בין הוראת החוק הנדונה לחוק כולו והתייחסה לסוגיית ההוצאות:

"מקובלת עליי טענת המנהל לפיה הנוסחה הליניארית "נכנסת לפעולה" רק בשלב השני של קביעת שיעור המס ולא בשלב הראשון של קביעת השבח.

... מאחר שהנוסחה נכנסת לפעולה לאחר שכבר חושב השבח, דהיינו לאחר שההוצאות כבר נלקחו בחשבון, לא מתעוררת בעיית פיצול ההוצאות ויש בכך כדי לתמוך בעמדת המנהל לפיה אין מקום לאפשר סטייה מהנוסחה הליניארית על ידי הוכחת מועדי צמיחת השבח בפועל."

כאמור, ביהמ"ש העליון ביטל את פסק דינה של ועדת הערר וקבע כי לא ניתן לסטות מן הפיצול הליניארי של השבח, כפי שקבוע בחוק.

לפרטים והבהרות ניתן לפנות לעו"ד שרון בכר במשרדנו בת"א.