כללי

בימים אלו אושרו תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות) (תיקון), התש"ס – 2000 (להלן: "התקנות") בעניין הוצאות לינה, ארוחות, ביגוד, כיבוד, אירוח וטלפון.

תחולת התקנות 1 בינואר 2000.

נוסח התקנות רצ"ב לחוזר זה.

הוצאות לינה

הוצאות לינה נחשבות מותרות בניכוי לפי הוראות סעיף 17 לפקודת מס הכנסה רק אם הוכיח

הנישום כי הלינה מחוץ לביתו הנה הכרחית לייצור הכנסתו בשנת המס.

בתקנות נקבע כי הוצאות לינה בישראל או באזור יותרו בניכוי עד לגובה תקרת הסכום הקבועה בפסקה 2(ב)(1)(ב) לתקנה 2 לתקנות העיקריות, (לגבי לינה שעלותה נמוכה מ – 81 דולר – כל הוצאות הלינה ולגבי לינה שעלותה גבוהה מ – 81 דולר – 75% מהוצאות הלינה אך לא פחות מ – 81 דולר ללינה, כשהסכום מתורגם לשקלים למועד הלינה).

אם הלינה היא במקום המרוחק פחות מ – 100 ק"מ ממקום מגוריו או ממקום עיסוקו העיקרי של הנישום, לא יותרו ההוצאות, אלא אם שוכנע פקיד השומה שהלינה הייתה הכרחית לצורך ייצור ההכנסה.

הוצאות ארוחות

על פי המצב היום, הוצאות בשל ארוחות (ארוחת בוקר, צהריים וערב), מותרות בניכוי רק אם הוצאו בעת שהותו של הנישום מחוץ לתחום היישוב של מקום מגוריו או של מקום עיסוקו של הנישום (10 ק"מ לפחות).

לגבי עוסק שמקום עיסוקו אינו קבוע, השוהה מחוץ למקום מגוריו לפחות 20 יום בחודש – מוגבלת התרת ההוצאות ל – 60% מהוצאות האש"ל.

סכום הוצאות האש"ל מוגבל לסכומים שקבע שר האוצר (תקרתם היא עד 7 ש"ח לכל ארוחות היום).

על פי התקנות החדשות לא יותרו הוצאות בגין ארוחות כלל.

הוצאות ביגוד

על פי הפסיקה הוצאות ביגוד מותרות בניכוי לפי מבחן טובת ההנאה של העובד (פס"ד דן אגודה שיתופית).

בתקנות נקבע, כי הוצאות בשל ביגוד שניתן לזהות בו השתייכות לעיסוקו של הנישום, או שחובה ללבוש אותו על פי דין, יותרו בניכוי בשיעור של 80%, אלא אם לא ניתן כלל להשתמש בביגוד שלא לצורכי העבודה כי אז תותר ההוצאה במלואה.

הוצאות כיבוד

עד היום הוצאות שהוצאו לכיבוד הותרו בניכוי אם הכיבוד נעשה במקום העיסוק של הנישום, ובלבד שסכום ההוצאה לא יעלה על 14 ש"ח.

היות וקשה לעקוב אחרי יישום תקנה זאת, הן לגבי מספר המשתתפים והן לגבי סך ההוצאות לכל אדם, נקבע כי יותרו 80% מהוצאות כיבוד קל במקום העסק.

אירוח אדם מחו"ל

הוצאות אירוח אדם מחו"ל יותרו בניכוי במסגרת הסכומים המותרים לגבי נסיעה לחו"ל, (תקנה 2(2)), כלומר הסכום בשקלים השווה ל – 81 דולר של ארה"ב.

עד היום לא הייתה התייחסות לעניין זה.

הוצאות אחזקת טלפון

תקנה 2(ב) לתקנות העיקריות המתייחסת להתרת הוצאות שיחות טלפון קובעת כי גם אם הוכח שמקום המגורים משמש גם כמקום עיסוקו של הנישום, ההוצאות בגין 500 שיחות טלפון אינן מותרות בניכוי.

בתקנות נקבע כי אם מקום המגורים משמש גם כמקום עיסוקו של הנישום, יותר לניכוי חלק יחסי מהוצאות הטלפון כמפורט להלן:

לגבי הוצאות החזקת הטלפון של עד 18,000 ש"ח בשנה – יותרו בניכוי 80% מההוצאות, או ההוצאות בניכוי 1,800 ש"ח - לפי הסכום הנמוך.

הוצאות החזקת טלפון מעל 18,000 ש"ח – יותרו בניכוי ההוצאות בהפחתה של 3,600 ש"ח, ללא התחשבות אם השיחות הן בארץ או בחו"ל.

ביטול תקנה 2א

תקנה 2א לתקנות העיקריות קובעת:

"אי התרת מס על רכב:

2א. לא יותר ניכוי הוצאות בשל מס על רכב המשתלם לפי חוק מס מימון רכש (הוראות שעה), התשל"ד – 1974."

היות והחוק המצויין בתקנה זו אינו בתוקף נקבע כי התקנה תמחק.

נספח

=====

תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות) (תיקון), התש"ס – 2000

" בתוקף סמכותי לפי סעיפים 31 ו - 243 לפקודת מס הכנסה 1, (להלן – הפקודה), ובאישור ועדת הכספים של הכנסת אני מתקין תקנות אלה:

תיקון תקנה 1 1. בתקנה 1 לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות), התשל"ב – 1972 2), (להלן התקנות העיקריות), לאחר הגדרת "עיסוק" יבוא:

" מקום עיסוק" – מקום שבו מנהל הנישום, דרך קבע, את עיסוקו;

" בעל שליטה" – כהגדרתו בסעיף 32 (9) לפקודה;

" אזור" כהגדרתו בסעיף 3א לפקודה."

תיקון תקנה 2 2. בתקנה 2 לתקנות העיקריות –

(1) ברישה, במקום "בפסקאות (1) עד (5) " יבוא "בפסקאות (1) עד (6)";

(2) בפסקה (1), במקום האמור בה יבוא:

"כיבוד (1) 80% מההוצאות שהוצאו לכיבוד קל במקום העיסוק של הנישום לעניין זה, "כיבוד קל" – שתיה קרה או חמה, עוגיות וכיוצא באלה",

(3) אחרי פסקה (2) יבוא:

"הוצאות (2א)(א) הוצאות לינה שהוציא נישום בישראל או באזור, ובלבד

לינה שהסכום המותר בניכוי אינו עולה על הסכומים

וארוחות הנקובים בפיסקה (2) (ב)(1) (ב) כשהוא מחושב

בשקלים חדשים לפי השער היציג של הדולר כפי

שפורסם לאחרונה לפני מועד הלינה, ואולם הוצאות

שהוציא נישום ללינה במקום המרוחק פחות מ- 100

קילומטרים ממקום מגוריו או ממקום עיסוקו העיקרי, לא

יותרו בניכוי, זולת אם שוכנע פקיד השומה שהלינה

היתה הכרחית לייצור ההכנסה של הנישום.

(4) אחרי פסקה (5) יבוא:

"הוצאות (6) 80% מההוצאות שהוציא נישום לרכישת ביגוד עבורו

ביגוד או עבור עובדו, ואולם אם לא ניתן להשתמש בביגוד שלא לצרכי עבודה – יותרו ההוצאות כאמור במלואן,

בפסקה זו, "ביגוד" – בגדים לרבות נעלים, שנועדו לשמש לצרכי עבודה ומתקיים בהם אחד מאלה:

(1) ניתן לזהות בהם, באופן בולט, השתייכות לעסקו של הנישום.

(2) על פי דין קיימת חובה ללבוש את הביגוד"

ביטול תקנה 2א 3. תקנה 2א לתקנות העקריות – בטלה.

תיקון תקנה 2ב 4. בתקנה 2ב לתקנות העקריות,

(1) במקום תקנת משנה (א) יבוא:

"(א) לא יותרו בניכוי הוצאות בשל החזקת טלפון שאיננו נייד

במקום מגוריו של הנישום או של בעל השליטה בנישום, זולת

אם הוכיח הנישום או בעל השליטה בנישום, להנחת דעתו

של פקיד השומה, כי בית המגורים משמש את עיקר עסוקו או

משלח ידו של הנישום; הוכיח כאמור, יחולו הוראות אלה:

(1) היו הוצאות החזקת הטלפון בסכום שאינו עולה על

18,000 שקלים חדשים לשנה, יותר בניכוי הסכום

בגובה 80% מהוצאות החזקת הטלפון או חלק

מהוצאות החזקת הטלפון עולה על 1,800 שקלים

חדשים לפי הנמוך;

(2) היו הוצאות החזקת הטלפון בסכום העולה על

18,000 שקלים חדשים – יותר בניכוי חלק ההוצאות

העולה על 3,600 שקלים חדשים.

(א1) על אף האמור בתקנת משנה (א), לגבי נישום או בעל שליטה בנישום אשר מקום מגוריו שימש את עיקר עסוקו או משלח ידו של הנישום בחלק משנת המס,יראו את הוצאות החזקת הטלפון שאינו נייד שהוציא הנישום בשנת המס, כשהם מוכפלים בשיעור השימוש בהוצאות שהוציא הנישום בשנת המס בשל החזקת טלפון לעניין תקנת משנה (א) ויקראו את הסכומים הנקובים בה כאילו הם מוכפלים בשיעור השימוש.

לעניין זה - "שיעור השימוש" – היחס שבין מספר החודשים בהם מקום המגורים שימש את עיקר עסקו של הנישום ל – 12".

תיקון תקנה 3 5. בתקנה 3 לתקנות העיקריות, במקום האמור בה יבוא:

"ניכוי 6. יותר ניכוי הוצאה בשל אירוח בארץ, בסכום השווה בשקלים

בשל אירוח לסכום קבוע בתקנה (2), לפי השער היציג של הדולר כפי

שפורסם לאחרונה לפני יום האירוח.

תחולה 7. תקנות אלה יחולו לגבי הוצאות שהוצאו ביום כ"ג בטבת תש"ס (1בינואר 2000).

אברהם (בייגה) שוחט

שר האוצר