כללי

א. בהחלטת הממשלה מס' 455 מיום 12.9.06, הוחלט להקים ועדה לרפורמה בנושא הארנונה. לראש הועדה מונה עו"ד רו"ח אודי ברזלי, וחברים בה נציגים ממשרד הפנים, ממשרד האוצר, מגזברי הרשויות ומהיועצים המשפטיים של הרשויות.

יעדי המלצות הועדה

ב. הועדה התבקשה להגיש המלצותיה, בין היתר תוך התייחסות לעניינים הבאים:

1. קביעת הגדרות ברורות לגבי נכסים החייבים בארנונה ולגבי הסיווגים ותתי הסיווגים תוך מתן מענה לאי הבהירות הקיימת בחקיקה הנוכחית.

2. קביעת מספר קבוע ומוגדר של סיווגי ותתי סיווגי הנכסים לצורך הטלת ארנונה תוך הגבלת יכולתה של רשות מקומית לקבוע סיווגים ותתי סיווגים שונים מאלה שנקבעו.

3. ביטול טווחי המינימום והמקסימום של תעריפי הארנונה הקיימים כיום וקביעת תעריפים אחידים לרשויות המקומיות בהתאם למשתנים אובייקטיביים כגון: מספרי התושבים בהן, מצבן הכלכלי-חברתי, מיקומם הגיאוגרפי וכדומה.

4. הסוגיות הנוגעות לגביה רטרואקטיבית של ארנונה, לרבות קביעת כללים בנושא.

5. החלת שיטת חישוב אחידה לכל הרשויות המקומיות.

6. בחינת ההסדרים הקיימים בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו 1976

7. בחינת ההנחות והפטורים המוענקים לפי כל דין, מתוך מטרה לצמצמם ולבטלם ככל הניתן.

8. הסוגיות הנוגעות ל"ערי העולים". תוך התייחסות להשלכות הנובעות מכך על תשלומי הארנונה המוטלים על המדינה.

9. בחינת האפשרות לגבות ארנונה בשטחים גליליים, בין אם על ידי שיוך השטח לרשות מקומית סמוכה, ובין אם על ידי גביית הארנונה על ידי רשות מקומית אחת וחלוקתה בין מספר רשויות מקומיות

10. הוראות מעבר.

הועדה התבקשה להגיש את המלצותיה לשרים לרבות טיוטת תיקוני החקיקה הנדרשים, בתוך פרק זמן שלא יעלה על 150 יום. משרד הפנים התבקש להכין בהמשך להמלצות הועדה, תזכיר חוק וטיוטת תקנות הנדרשים לצורך ביצוע הרפורמה. השרים התבקשו לדאוג לכך שבתוך 30 ימים ממועד הגשת טיוטת החקיקה, יופץ תזכיר חוק בנושא.

הצעתנו לשינויים שהועלו בישיבת הועדה

ג. בתזכיר שהכנו לקראת ישיבת עם הועדה הועלו ההצעות לשינויים הבאים:

1. קביעת היקף תחולת הגדרת "שימוש חקלאי" תהא בידי שר החקלאות ופיתוח הכפר

   למשרד החקלאות ופיתוח הכפר האחראי על הפעילות החקלאית יש הן את הסמכויות והן את היכולת והידע המקצועיים המיטביים לקבוע מהו שימוש חקלאי. על כן, יש לקבוע כי "שימוש חקלאי" יהיה לרבות כל פעילות אשר שר החקלאות ופיתוח הכפר יקבע כי היא נכללת בהגדרת "שימוש חקלאי".

2. קביעת פטור מארנונה לאדמת מרעה

   תפיסתן של אדמות מרעה ע"י חקלאים הינן אינטרס ציבורי מהמדרגה ראשונה. מן הראוי לקבוע במפורש פטור מארנונה לאדמות אלו כל עוד הן משמשות למרעה.

3. מחיקת הסיפא שבהגדרת "אדמה חקלאית"

   הסיפא שבהגדרת אדמה חקלאית אשר בסעיף 269 לפקודת העיריות נוגדת את העיקרון של חיוב בארנונה לפי שימוש בפועל הקבוע בסעיף 8 (א) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992 ואין לה מקום.

   על כן, יש למחוק מההגדרה את המילים הבאות: "אלא שקרקע כזאת, אם היא נמצאת באזור מגורים או באזור מסחרי ואינה עולה בשטחה על חמישה דונם, רשאית המועצה לראותה שלא כאדמה חקלאית, בשים לב לדרגת התפתחותו של אותו אזור;"

4. הבהרה לגבי קרקע שייעודה התכנוני הוא חקלאי אך לא נעשה בה שימוש בפועל

   מוצע לשנות בסעיף 269 לפקודת העיריות את המילים "אדמת בניין" ל"קרקע לא תפוסה" (מבלי לשנות את ההגדרה עצמה).

   יהיה בכך משום הבהרה כי גם קרקע שייעודה התכנוני הוא חקלאי אך לא נעשה בה שימוש בפועל לא תחשב כ"אדמה חקלאית" ותהיה פטורה מארנונה ככל קרקע שלא נעשה בה שימוש.

   לחילופין, נציע להוסיף הגדרה ל"אדמה חקלאית שאינה בשימוש" אשר תקבע פטור מארנונה כפי שקיים כיום ל"אדמת בניין".

   לעניין שנת השמיטה, נציין כי מספר החקלאים אשר קרקעותיהם אינן מעובדות ע"י גורם כלשהו בשנת השמיטה הוא זערורי. כמו כן נסב את תשומת לבכם לסעיף 24 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג -1993 הקובע הנחה מארנונה בשיעור שנע בין 90% לבין 100% לחקלאי המקיים את שנת השמיטה.

5. תיקון הגדרת "מבנה חקלאי"

   אנו מציעים למחוק מהגדרת "מבנה חקלאי" המופיעה בסעיף 1 לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז-2007 את המילים: "הנמצא על אדמה חקלאית".

   למעשה מדובר במילים מיותרות. אם השימוש שנעשה הוא שימוש חקלאי הרי שממילא גם הקרקע היא אדמה חקלאית וממילא המדובר במבנה חקלאי.

6. איחוד ופישוט החקיקה

   כיום, קיימים חיקוקים רבים מאוד העוסקים בארנונה מקשים על ההתמצאות, גורמים לעיוותים ומחלוקות רבות מתעוררות רק בשל חוסר בהירותם.

   למשל, כדי שאדם פרטי יוכל לבדוק האם הוא זכאי, באופן עקרוני, להנחה בארנונה בגין דירת מגוריו עליו לעיין בלא פחות מארבעה דברי חקיקה: חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), תשי"ג– 1953; תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993; חוק האזרחים הותיקים, תש"ן-1989; חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, תשנ"ב-1992. כל זאת, עוד לפני שאותו אדם בדק מול הרשות המקומית האם זו קבעה תנאים נוספים משלה.

   לדעתנו, יש לאחד את כל החקיקה הראשית (לרבות החלקים הרלוונטיים בחוקים הבאים: פקודת העיריות, פקודת המועצות המקומיות, פקודת מסי העירייה ומסי ממשלה (פיטורין), חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992, חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם – 1980) לחוק אחד ולקבוע בו מפורשות כי הטלת ארנונה תעשה רק כאמור בו או בתקנות שתוקנו על פיו.

לפרטים ולהברות נוספות ניתן לפנות למשרדנו בעפולה.