המועצה האזורית גליל תחתון (להלן: "המועצה") הורשעה בפלילים (רע"פ 7861/03), בעניינם של אתרי פסולת פיראטיים שנמצאו בתחומה ואשר גרמו מפגעי סביבה.
יישובים בתחום המועצה יצרו והקימו, כל אחד מהם לעצמו, אתר "פיראטי" לסילוק פסולת. אתרים אלה יוצרים מפגעי סביבה למיניהם: ריחות חזקים ובלתי נעימים, זיהום אויר, זיהום מי תהום ועוד...
ביהמ"ש שלום ומחוזי
כתב אישום הוגש לבימ"ש השלום בנצרת נגד המועצה, ראש המועצה בשנים הרלוונטיות ונגד תברואן המועצה.
בהכרעת הדין החליט ביהמ"ש להרשיע את הנאשמים (שלושתם) בעשיית עבירות על פי חוקים שונים ובעיקר על פי חוק למניעת מפגעים, וגזר עליהם עונשים שונים – בעיקר עונשי קנסות והוסיף והורה על סגירת חמישה מתוך שמונה אתרי פסולת נשוא התביעה.
הנאשמים ערערו על פסה"ד לפני ביהמ"ש המחוזי בנצרת, וזה החליט לזכות את הנאשמים, כולם, מהרשעתם בעבירות.
ביהמ"ש עליון
המדינה ערערה על זיכויה של המועצה בלבד (ולא על זיכויים של ראש המועצה ותברואן המועצה), מעבירות על פי החוק למניעת מפגעים והתקנות שלפיו (ולא על זיכויה מעבירות על פי חוקים אחרים כמו פקודת בריאות העם).
החוק למניעת מפגעים מטיל חובות שלא לגרום לרעש, לריח או לזיהום אוויר חזקים או בלתי סבירים ומצייד את הרשויות השלטון המקומיות בסמכויות אלו ואחרות לאכיפת איסורים שבו על יצירת מפגעים.
החוק אינו מטיל אחריות רק על הגורם בפועל למפגע הסביבתי – היינו על העושה בפועל מעשה אסור על פיו, אלא מטיל אחריות גם על התורם לכך במחדל - היינו, גם מי שלא גרם בפועל למפגעים אלה והמקום בו הם התרחשו נתון לשליטתו או לפיקוחו, או אם המפגעים נגרמו ע"י מי שנתון לשליטתו או לפיקוחו והוא לא נקט בכל האמצעים הסבירים למניעתו של המפגע.
ביהמ"ש העליון מצא את המועצה חבה בפלילים בגין אתרי הפסולת שכן הם היו נתונים לשליטתה או לפיקוחה (בתחום שיפוטה) של המועצה והיא לא נקטה בכל האמצעים הסבירים למניעתו של המפגע. המועצה חויבה בקנס בסך של 75,000 ₪ ובהתחייבות כספית בסך 150,000 ₪ להימנע מלעבור על העבירה לפי חוק למניעת מפגעים, תוקף ההתחייבות ל-3 שנים.
בצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) – המכיל בתוכו גם הוראות ביחס לוועד מקומי, מפורטות סמכויות המועצה האזורית בתחומיה ובין היתר סמכויותיה בעניין בריאות הציבור – מניעתם, גילויים וסילוקם של מפגעים.
ביהמ"ש הדגיש כי כאשר ניתנת לרשות הציבור סמכות – הרי שאין היא מותנית, וחלה על הרשות, חובה להפעיל סמכות זו כאשר הנסיבות מחייבות הפעלתה.