כן קיימת מחלוקת האם חלה על עסקת התובעים, החלטת הנהלת המינהל 6908.

עוד עוסקת התביעה בשאלה האם ההוראות הנ"ל הינן הוראות בהם שינה המינהל עמדתו רטרואקטיבית כלפי התובעים והאם רשאי הוא לעשות כן.

התובעים רכשו זכויות במגרש המצוי בתכנית הרחבה של המושב גבע כרמל, שנעשתה בהתאם להחלטה 737 של מועצת מקרקעי ישראל. כמו אגודות אחרות גבתה האגודה מן התובעים כספים תמורת הנכונות להמליץ עליהם למינהל כמועמדים ראויים להצטרף לאגודה ולרכישת זכויות חכירה במגרש בהרחבה.

חוקיות גבית תשלום זה ממועמדים, נפסלה בעקבות פסה"ד בארותים, ולפיכך חל שינוי במדיניות המינהל. בעקבות כך הוציא המינהל את הוראת אגף 51 י', בה נקבע כי גבית כספים ע"י האגודה או מי מטעמה תמורת הזכות להכלל ברשימת מומלצים כמועמדים, הינו תשלום בעלמא שאינו סביר. לכן קבע המינהל כי ממועד פרסום ההוראה (שקדם במספר ימים לרכישת הזכויות כאמור), הוא לא יקצה מגרש מגורים בהרחבות ע"פ המלצת אגודה למועמד, אם מועמד זה שלם כספים בעלמא לאגודה או למי מטעמה, למעט, אם שולמו, הוצאות פיתוח.

כך שהמינהל דרש תשלום דמי היוון גבוה יותר, על פי טבלאות חדשות שפורסמו בעקבות הוראות אלו.

הצדדים העלו טענות רבות על רקע הוראות מינהל נוספות והוראות המעבר. בסופו של יום קבע ביהמ"ש כי התובעים זכאים לחסות בצלה של הוראה 6908, המאפשרת לחשב דמי היוון המגיעים למינהל ע"פ טבלאות ישנות בעסקה מסוג זו שהם עשו.

עוד קבע ביהמ"ש כי בעניינם של התובעים נעשה שינוי של מדיניות אשר פגע באינטרס ההסתמכות של התובעים ופגע ממשית בזכויותיהם. לגישתו, אופן הפעלת הנחיות המינהל בעניינם של התובעים היה שגוי, כך שהתובעים היו זכאים כי יחושבו דמי ההיוון המגיעים מהם ע"פ הטבלאות הישנות אשר היו קיימות במועד בו דנה לראשונה הועדה להוראת מעבר בעניינם.

לדעת ביהמ"ש, פעולת המינהל בעניינם של התובעים אינה מתבקשת מנסיבות המקרה ולא היתה דרושה להגנה על אותם אינטרסים בשמם פעל המינהל כפי שנטען על ידו. בפעולות המינהל, במקרה דנן, לא היתה הגנה על אינטרס הציבור אשר יש בה להוביל למניעה של ספסרות במקרקעי מדינה.