תקנה 3 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (הקלות מס בקשר להסדרי הסיוע לחקלאים), התשנ"א- 1990 (להלן: "התקנות") קובעת פטור ממס שבח ומס מכירה במכירת מקרקעין שתמורתה משמשת לכיסוי התחייבויות הנישום במסגרת חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב – 1992 או הסכם הקיבוצים או הסכם נוסף והמקרקעין שימשו אותו בייצור הכנסתו בשנים שקדמו לשנת המכירה.

מכירת המקרקעין וייעוד התמורה לכיסוי חובות מהווה אמצעי לתכלית הסדר החובות אשר מטרתו היא לשקם את המגזר החקלאי ולהסדיר את חובות החקלאים עם יתר הגורמים.

על פי הוראת הביצוע והפרקטיקה שהתגבשה לאחריה,לרבות אישורים מפורשים במשך חמש עשרה השנים האחרונות תוקצר הפטור בשומות בדרך של הפסד המנוכה מהשבח.

מכאן ניתן ללמוד כי אם שווי המכירה גבוה מהשבח הרי שסכום הפטור יעמוד על סכום השבח לאחר הניכויים ויתוקצר כהפסד בנוסף לניכויים כך שבסופו של דבר סכום המס יהיה אפס והנישום יעביר את כל התמורה האפשרית לכיסוי התחייבויות ולא יאלץ למצוא תזרים חדש לצורך תשלום המס.

לאחרונה שינתה רשות המיסוי את שיטת תקצור הפטור לפי תקנה 3 והפטור ניתן כאחוז מהחזר החובות משווי המכירה ברוטו כך שחלק מהניכויים מיוחסים לחלק הפטור ואינם מותרים בניכוי מהשבח. טכניקה זו יוצרת סכום החייב במס למרות שכל התמורה האפשרית ממכירת המקרקעין יועדה לכיסוי ההתחייבות.

בולטת הבעיה בעיקר כאשר ישנה שומה בגין מכירת זכות בהרחבה למגורים כאשר לתמורה מתווסף סכום בגין הוצאות הפיתוח או עלויות בניה אשר האגודה או הגורם המפתח משקיע בפיתוח הקרקע סכומים הגבוהים מחלק התמורה המיועד לכיסוי חובות. עפ"י הפסיקה שווי הוצאות אלו יתווסף לשווי המכירה ויותר בניכוי מהשבח לפי אחוז הביצוע בפועל כך שלפי השיטה החדשה לעולם לא יתקבל פטור מלא בגין מכירת הקרקע לכיסוי התחייבויות.

יוצא הוא, כי הגורם החקלאי, אשר מוכר את זכויותיו בקרקע ונותר ללא תמורה בידיו נותר חייב למס שבח סכום בשל ניכויים שלא הותרו.

מצב זה שנוצר לאחרונה לאחר שינוי שיטת של תקצור הפטור נוגד לדעתנו את מטרת המחוקק והתכלית הכלכלית שלשמם הותקנו התקנות ואנו פועלים לביטול.

לפרטים ולהבהרות ניתן לפנות לרו"ח חן שחרור או לעו"ד שרון בכר במשרדנו בת"א.

בכבוד רב,