כללי

1. חוו"ד של עו"ד רון רוגין קובעת כי החלטה 979 נכנסה לתוקף עם חתימתו של יו"ר מועצת מקרקעי ישראל עליה ב- 4.11.2003, וזאת על אף מסקנתו של היועץ המשפטי לממשלה "שאין שר האוצר רשאי לאשר ההחלטה בנוסחה הנוכחי" וכי יש לפעול להקמת צוות בין משרדי אשר יגיש המלצות באשר לשינוים ולתיקונים בנוסחה הנוכחי של החלטה 979.

חוו"ד עו"ד רון רוגין מציבה אתגר לקיבוצים ולמושבים, למועצת מקרקעי ישראל, לצוות הבין משרדי וכמו כן ליועץ המשפטי לממשלה בקשר להמלצותיה לתקפות החלטה 979 ממועד חתימתו של יו"ר מועצת מקרקעי ישראל.

להלן בתמצית חלקים מעיקרי חוו"ד.

החלטה 979 – היא החלטת מדיניות מורכבת

2. "החלטה 979 היא החלטת מדיניות מורכבת, 'רבת מוקדים'. היא מהווה פשרה. היא מלאכת מחשבת של משא ומתן ארוך, מקצועי ומסובך בין נציגי ההתיישבות העובדת, המערכת הבנקאית הנושה בהתיישבות זו ונציגי הממשלה - הן משרד האוצר (אגף התקציבים), הן מנהל מקרקעי ישראל ומנהל התכנון והן משרד החקלאות. יש בה אורות וצללים. רבים בהתיישבות, סבורים כי היא פשרה רעה. רבים יצאו חוצץ נגדה. יחד עם זאת, לדעתנו, החלטה 979 מהווה פשרה היסטורית בין ההתיישבות הקיבוצית והמושבית לבין מדינת ישראל. היא מקובלת ומומלצת על ידי משרד האוצר. משרד האוצר רואה היטב את הפוטנציאל האדיר – למעלה ממיליארד ש"ח בטווח הזמן המיידי - של תקבולים עקב היוון חלקות המגורים בקיבוצים.

פוטנציאל זה הוא הפיכת "אין" ל"יש", היות ואילולא החלטה 979, היו הקיבוצים ממשיכים לשלם דמי חכירה כמקובל ביובל השנים האחרונות. החלטה 979 פותחת את הדרך לקליטת בנים בהתיישבות הקיבוצית. היא מונעת את הסכנה המוחשית להתפוררות הסופית של קהילות קיבוציות תחת נטל הטיפול הסיעודי והבריאותי, הפנסיה והתמיכה לאוכלוסיות חלשות בקיבוצים. החלטה 979 עשויה להזרים דם חדש ולייצר פעילות כלכלית במשק הסובל ממיתון כלכלי עמוק. פעילות זו, מטבעה, שהיא מגדילה את התוצר הלאומי, מגדילה את תשלומי המיסים ומניעה את גלגלי המשק. כל זאת, ללא שינוי ייעוד וללא פגיעה ב'שטחים ירוקים". החלטה 979 מבוססת על ציפוף הבניה ושיקום מבנים ישנים בתוך השטח המיועד כבר - הן על פי תכנית מתאר תקפה והן בהסכמה החוזית עם ממ"י – למגורים".

החלטה 979 - תקפה

3. "מאחר שהחלטה 979 אושרה כדין ע"י מועצת מקרקעי ישראל וע"י יו"ר מועצת מקרקעי ישראל (השר א' אולמרט), ומאחר שכלל לא נדרש אישור נוסף של שר האוצר להחלטה, הרי שהחלטה 979 – תקפה".

ליקויים בחוו"ד היועץ המשפטי לממשלה

4. "חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה, אשר ניתנה (בניגוד להוראות חוק הפרשנות, תשמ"א- 1981 והפסיקה העקבית של בית המשפט העליון) באיחור ניכר של 14 חודש(!), מתעלמת לחלוטין מהסכנה המוחשית המרחפת על עשרות קהילות קיבוציות בישראל, מפאת הזדקנות אוכלוסיית החברים, העדר הסדר פנסיוני בסיסי ומחסור משווע בחברים צעירים".

5. "החלטה 979 התקבלה ע"י מועצת מקרקעי ישראל, שהיא הגוף המוסמך בחוק (חוק מינהל מקרקעי ישראל) לקבוע את המדיניות הקרקעית בישראל. המדובר בגוף בעל הרכב רחב, ובו חברים נציגי ציבור בכירים, בעלי ידע ומומחיות בנושאי עבודת המועצה.

בנוסף, החלטה 979 היא, באופן מובהק, החלטת מדיניות ציבורית רב-מוקדית, בסוגיה מורכבת ומסובכת. החלטה 979 כורכת שאלות חברתיות, כלכליות, קנייניות, חברתיות ולאומיות מורכבות, בנוגע להקצאה ולבנייה של חלקות מגורים בהתיישבות החקלאית.

על רקע המשקל הסגולי המיוחד של מועצת מקרקעי ישראל, ועל רקע אופייה המורכב של החלטה 979, כהחלטת מדיניות מובהקת, יש משקל מיוחד לדברי בית המשפט העליון שקבע, וחזר וקבע, כי בית המשפט אינו מתערב בנושאי מדיניות בתור שכאלה (כל עוד לא התגבשה אחת מעילות הביקורת הידועות והמוכרות), וכי מקום בו גוף מנהלי מוסמך וייצוגי הופקד על עיצוב מדיניות, נתון לו שיקול דעת רחב".

6. "חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה טוענת (סעיף 10 לחוות הדעת), כי (כביכול) "הליך קבלת ההחלטה לא לווה על ידי צוות מקצועי", כי "בולטת בחסרונה תשתית מקצועית עובדתית ודברי הסבר מפורטים למרכיביה השונים של ההחלטה" וכיוצא באלה האשמות נגד הליך קבלתה של החלטה 979.

אין כל יסוד להאשמות חסרות בסיס אלה של היועץ המשפטי לממשלה. נהפוך הוא: החלטה 979 התקבלה לאחר הליך קבלת החלטות מסודר, שיטתי, ממושך ומקצועי לעילא, ובכלל זה פעילותו של צוות משימה מיוחד, ובו בכירי המומחים בארץ (המנהל הכללי של ממ"י וראש אגף התקציבים במשרד האוצר). חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה מתעלמת לחלוטין, משום מה, מעובדה זו".

7. "כך, למשל, תוקף היועץ המשפטי לממשלה את שיעור ההיוון ה"נמוך" (כביכול) - 3.75% - הקבוע בהחלטה 979, ורואה שיעור היוון זה כפגם מהותי ומרכזי בהחלטה.

למעשה, אין כל יסוד לביקורת היועץ המשפטי באשר לשיעור ההיוון האמור, באשר החלטה 979 מעוגנת היטב במדיניות כלכלית וחברתית סבירה והגיונית, והיא מביאה בחשבון שורה של גורמים עובדתיים ומשפטיים, שחוות הדעת של היועץ המשפטי כלל אינה מודעת להם:

ראשית, השיעור של 3.75% אינו הטבה מקום בו שיעור ההיוון הוא 0%; שנית, השיעור של 3.75% אינו הטבה מקום בו ערך הקרקע הוא זניח ושיעורי ההיוון הקיימים הם שוליים לגמרי; שלישית, ההשוואה למגזר העירוני ולגלגולי מבצעי ההיוון מצדיקים בהחלט שיעור דמי היוון זה; רביעית, ההגיון הפנימי של התחשיב הכלכלי מלמד על מוצדקות ונכונות שיעור ההיוון של 3.75%; חמישית, הזכויות הקיימות בקרקע למתיישבים מצדיקות את שיעור ההיוון שנקבע בהחלטה".

לקבלת חוות הדעת במלואה (61 עמודים) ניתן לפנות להילה רוגוז'יק במשרדינו בתל אביב.