לאחרונה ניתן פסק דין בועדת ערר מס שבח מקרקעין בעניין מזור – מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ^[1] (להלן: מזור), הקובע כי מכירת בתי מגורים בתחום המושב אשר נעשו ע"י האגודה השיתופית אינן פטורות ממס שבח לפי סעיף 72 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג- 1963, למרות שהתמורה מהמכירה יועדה להשקעות מוניציפליות.

סעיף 72 לחוק מיסוי מקרקעין קובע כי מכירת זכות במקרקעין על ידי רשות מקומית תהיה פטורה ממס שבח מקרקעין (אולם חייבת במס מכירה!)

לצד כל מושב פועל "ועד מקומי" שהינו רשות מקומית עליה חל צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח- 1958 בחלק גדול מהמושבים קיימת זהות ועדים בין ועד ההנהלה של האגודה השיתופית ל"ועד המקומי" (עקרון זהות הועדים- סעיף 91 לצו).

השאלה שעמדה לדיון היא האם מבחינת חוק המיסוי פעל מזור במכירות האמורות בכובעו המוניציפלי כ"ועד מקומי". ועל כן זכאי לפטור במסגרת סעיף 72 לחוק המיסוי, או שמא פעל בכובעו העסקי ועל כן אינו זכאי לפטור.

בניגוד לפסק הדין בעניין אביגדור^[2] שניתן בבית המשפט העליון, אשר קבע שמתקיימת זיקה בין האגודה השיתופית ל"ועד המקומי" ניתקה ועדת הערר את הזיקה שנקבעה בבית המשפט העליון וקבעה שהמכירה חייבת במס שבח, למרות שהתמורה יועדה להשקעות מוניציפליות.

בהחלטת ועדת הערר נקבע כי "העסקאות דנן נעשו על ידי האגודה השיתופית של מושב מזור כגוף מאוגד של חלק מתושבי מזור (לא כולם). אין מקום לפטור עסקאות אלו ממס, אין לכך כל הצדקה והעסקאות נשוא העררים המאוחדים אינן באות בגדר הפטור ממס שבח שבסעיף 72 לחוק המיסוי".

בהחלטתה זו מתעלמת ועדת הערר מההתייחסות המיוחדת שנקבעה בפס"ד אביגדור, לפיה האגודה והועד הם שני גופים נפרדים, אך יש קשר אמיץ ביניהם.

החלטת ועדת הערר מפתיעה על רקע העובדה שבפס"ד עצמו צוין בהדגשה כי אחת ממטרות מושבי העובדים היא "ניהול חיי קהילה ביישוב כמפורט בתקנון האגודה".

נציין כי בכל תקנון של תב"ע במושב קיימת הוראה לפי כל השטחים בתוכנית לצרכי ציבור ירשמו על שם הרשות המקומית.

ועדת הערר התעלמה מהעובדה שלכל מושב עובדים יש מטרה לא עסקית הממלאת חלק משמעותי בפעילותו והיא לנהל את חיי הקהילה ולפתח ההתיישבות. מטרה זו חופפת ומקבילה לחלק ממטלות הועד המקומי, ומכאן ההיגיון בעקרון "זהות הועדים" בצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח- 1958.

טעות נוספת של ועדת הערר עולה מאמרת אגב לפיה "לא היתה כל מניעה בפני העורר באגודה שיתופית בכובעו הלא שלטוני להעביר המקרקעין הציבוריים בפטור ממס לועד המקומי- הכובע השלטוני של האגודה העסקית הכלכלית".

טענה זו אינה נכונה מאחר ולא ניתן על פי החלטות מועצת מקרקעי ישראל לבצע העברה זו.

בסעיף 4(ה) בהחלטה 737 – "הרחבות למגורים באגודות ישובים חקלאיים שהם מושב עובדים, כפר שתופי, מושב שתופי, קבוץ, או אגודה שתופית חקלאית" נאמר מפורשות "החכרת מגרשים תהיה לבני זוג או לאנשים בודדים בלבד. חברות, תאגידים ועמותות לא יהיו זכאים להסכם פיתוח ו/או לחכירת מגרשים במסגרת הנ"ל".

בסעיף 5(1) להחלטה 959 - "בניה למגורים באגודות ישובים חקלאיים שהם מושבי עובדים, כפר שיתופי, קיבוץ או אגודה שיתופית חקלאית" נקבע כי "מגרשי בניה למגורים יוקצו על ידי המינהל למומלצים, ובלבד שהמומלצים הינם יחידים.......".

נוכח תוצאות פסק הדין, יש לבחון היטב מסגרת עסקאות של מכירת מקרקעין שתמורתן מיועדת להשקעות מוניציפליות כדי ליהנות מהפטור ממס שבח.

לפרטים ולהבהרות נוספות ניתן לפנות לרו"ח חן שחרור במשרדנו בת"א.