יצחק ועמליה קלקודה נגד רשות מקרקעי ישראל ע"א 1594/20

אין עוררין כי היקפי השימושים החורגים בשתי הנחלות היו משמעותיים ביותר ולפיכך מוסכם כי ישנה הצדקה להטלת דמי השימוש הכבדים עד מאוד אשר הוטלו על בעלי הנחלות, משפחת קלקודה ממושב כפר טרומן.

הקושי הטמון בפס"ד הוא הצד העונשי וחסר התקדים אשר הוטל על בעלי הנחלות וזאת בנוסף לדמי השימוש – האדירים שהוטלו על כתפיהם: צעד זה הוא חילוט הנחלות דהיינו ביטול המעמד המשפטי כבעלי זכויות בנחלות וזאת ללא פיצוי.

בית המשפט פסק בניגוד לעמדת רמ"י מקדמת דנא לפיה התייחסותו לבני רשות זהה לזו של חוכרים לדורות

לפי עמדתה של רמ"י, כפי שהובהרה בהזדמנויות רבות ושונות, התייחסותה לזכויות בני רשות בנחלות חקלאיות במקרקעי ישראל זהות לאלו של חוכרים לדורות בכל הקשור להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונוהלי רמ"י.

כך במסגרת בג״צ 10695/05, צויין במסגרת כתבי הטענות, אשר אושרו בתצהיר גב' שולה בן צבי, מנהלת האגף החקלאי דאז, כי:

"החלטה מס' 1 קובעת כי נחלה תימסר בדרך של חכירה לתקופות ארוכות. יחד עם זאת, בשל הזמן הרב שנמשך הליך הסדרתן של משבצות היישובים החקלאיים, חלוקתן בין המתיישבים ורישום החלוקה בספרי רישום המקרקעין, מרבית הקרקעות ביישובים החקלאיים מוחזקות עד להשלמת הליך הרישום וההחכרה במסגרת הסכמי שכירות תלת-שנתיים המתחדשים באורח שוטף. תנאי החכירה בהסכמים מתחדשים אלה נותרים ללא שינוי. התנהלות המנהל ומועצת מקרקעי ישראל לגבי ישובים אלה זהה לזו הנוהגת בישובים חקלאיים להם חוזי חכירה לדורות״.

ובהמשך -

"כאמור בסעיף 11 לעיל, הסכמי השכירות המתחדשים נעשים על ידי המינהל כשלב ביניים עד שתתאפשר חתימה על חוזה חכירה לדורות, כאשר התנהלות המינהל עם ישובים אלה וחבריהם זהה בכל להתנהלותה עם ישובים להם חוזי חכירה לדורות וחבריהם." (הדגשות שלי – ב.מ)

יודגש כי כבר ב 20.5.2001 פנה דרור קרישפין שכיהן שנים רבות כמנהל האגף החקלאי ברמ"י והתריע כי -

"נושא חתימת חוזי חכירה לדורות עם אגודות הישובים החקלאיים ועם בעלי הנחלות במושבים מטופל במשך שנים רבות במינהל.

במבחן התוצאה המצב רחוק מלהשביע רצון, ובמושבים אף מעיד על כשל, חרף כל המאמצים שנעשו בעניין" (הדגשה שלי – ב.מ)

למרות האמור לעיל בית המשפט פסק בניגוד מוחלט לאמור לעיל, כי "חבר אגודה הוא אפוא בר-רשות של האגודה ולא יותר מכך. ודאי לא חוכר לדורות כטענת המערערים" (הסיפא של סעיף 34 של פס"ד).

מטרת חוזה החכירה אינה לחקלאות בלבד

נוסח חוזה החכירה לדורות שנקבע בהחלטה 416 "חוזי חכירה במושבי עובדים לפי חוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך – 1960 " של מועצת מקרקעי ישראל כבר ב 11.5.1989 קבע מפורשות בסעיף 5(ג') לחוזה כי מטרתו היא גם ל"מפעל לאגודת המושב ולחבריה".

"מפעל" הוגדר בחוזה כשימוש "לכל מטרה עיסקית אחרת שאינה משק חקלאי" זאת בדומה לנוסח החוזה בקיבוצים.

נוסח זה היה בתוקף לפחות עד 31.12.2013 מועד כניסתה לתוקף של החלטה מועצת מקרקעי ישראל 1311 "חוזה חכירה לדורות במושבי עובדים ובכפרים שיתופיים".

לפיכך מרבית תקופת "השימוש החורג" שהיה למעשה שימוש לא מוסדר היה בתקופה של החוזה דלעיל לו החוכרים היו זכאים עפ"י התייחסותה המוצהרת רמ"י ועל כן התייחסות רמ"י אליהם אמורה הייתה להיות זהה בכל לחוכרים לדורות.

עובדה זו למרבה המבוכה לא קיבלה ביטוי כלשהו בפס"ד.

ההתעלמויות המביכות של בג"צ הקרקעות מזכויות המושבים והקיבוצים

בפרשת פס"ד טרומן קווי דמיון המזכירים את ליקוי המאורות וההתעלמויות המביכות בפס"ד בג"צ הקרקעות (244/00) שתוצאותיו השפיעו ישירות על עליית מחירי הדיור בעשורים האחרונים.

ראו חוזרנו 60/2002: "העובדות שלא הפריעו למהפכת הקרקעות החברתית של בג"ץ"

וחוזרנו 92/2007: "ההתעלמויות המביכות של בג"צ הקרקעות מזכויות המושבים והקיבוצים"

אין מנוס מפניות רבות ונוספות לערכאות משפטיות

נוכח האמור לעיל אנו חוזרים על עמדתנו מקדמת דנא לפיה יש לפנות לבג"צ בכל הזדמנות בה מקופחים זכויות אגודות הקיבוצים המושבים וחבריהם, ולוודא שהעובדות יוצגו לבית המשפט כהווייתן ובמלואן ובשיתוף פעולה של כל המשפטנים המומחים הנוגעים בדבר.