בתיקון נקבע כי החל מינואר 2017, סכום שווי דיור לחבר קיבוץ, הוא בשיעור של 7.5% מ"סכום בסיסי".
הסכום הבסיסי לשנת 2018 הוא 8,674 ש"ח.
הסכום הבסיסי מתעדכן אחת לשנה בהתאם לעליית שיעור מדד המחירים לצרכן בין חודש נובמבר לחודש נובמבר שקדם לו. שווי הדיור לשנת 2018 הוא 651 ש"ח. לאור האמור, החל מינואר 2017, יוגדל בסיס המשק בהתאם לטבלה הבאה:
| שנת מאזן לפיה חושב בסיס המשק | 2013 | 2014 | 2015 | 2016 | 2017 | 2018 |
| סכום בסיסי בש"ח | 8,487 | 8,648 | 8,648 | 8,648 | 8,648 | 8,674 |
| שווי דיור לאחר התיקון בש"ח | 637 | 649 | 649 | 649 | 649 | 651 |
| שווי דיור לפני התיקון בש"ח | 175.56 | 177.02 | 178.37 | 180.85 | 183.61 | |
| הפרש | 461.44 | 471.98 | 470.63 | 468.15 | 465.39 | |
| שעור דמי ביטוח (מלא) | 18.19% | 18.42% | 18.89% | 19.13% | 19.13% | 19.13% |
| תוספת דמי ביטוח לחבר בסוג 01 לחודש | 84 ש"ח | 87 ש"ח | 89 ש"ח | 89 ש"ח | 89 ש"ח |
להלן עיקרי חוות הדעת של עו"ד רון רוגין בנושא ועמדת משרדנו:
1. עקרון חופש ההתאגדות, הוא עקרון יסוד במשפט הציבורי של ישראל. עקרון זה חל אף על חברות באגודה שיתופית, דוגמת קיבוץ. אלמלא היו חברי הקיבוץ מתאגדים באופן משותף תחת קורת הגג של האגודה השיתופית, ומקדישים את דירות המגורים לאגודה השיתופית, הם לא היו נדרשים לשלם דמי ביטוח לאומי עבור שימוש בדירת המגורים.
2. אין עוררין כי מקום בו דירות המגורים בקיבוץ נרשמות ע"ש חבר הקיבוץ, במקום ע"ש הקיבוץ ("שיוך דירות"), אין מקום להטלת חיוב דמי ביטוח לאומי עבור שווי זכות הדיור.
3. אם קיבוץ או מושב שיתופי משנה את הגדרתו וסיווגו ל"מושב עובדים" או "כפר שיתופי" אין ספק שלא יחול כל חיוב בדמי ביטוח לאומי בגין שווי דיור.
4. עקרון נייטרליות המס (אחד מעקרונות היסוד בכל תורת המס) הוא כי אדם יבחר לפעול לפי רצונו, ולא יכפיף את פעולתו והתנהגותו לשיקולי מס. הטלת דמי ביטוח לאומי על שימוש של חברי קיבוץ בדירות המגורים, מקום בו הקיבוץ נמנע מ"הפרטת הדיור" ורישום הדירות על שם החברים, חותרת תחת העקרון של ניטרליות המס. זו הוראת מס מוטית , בלתי ניטרלית, אשר מתמרצת ומתגמלת את פירוק השיתוף בנכסי המגורים.
5. ישנו הבדל מהותי בין יחסי עובד-מעביד לבין יחסי חבר קיבוץ קיבוץ. מבחינה כלכלית האגודה השיתופית שייכת, באופן שווה, לכלל חברי האגודה. לכן, שאיבת מושגים מעולם יחסי עובד מעביד (שווי דיור), והחלתם על יחסים בהם אין כלל "מעביד" אלא "העובדים" הם, בעת ובעונה אחת, "עובד" ו- "מעביד" – מובילה, בהכרח לתוצאה שונה.
6. אין כל קשר בין עצם והיקף העבודה לבין הזכות למגורים בקיבוץ. כל חבר קיבוץ שיתופי זכאי למגורים מהקיבוץ; זאת בין שהוא עובד בפועל ובין שהוא כלל איננו עובד.
7. ההשקעה של הקיבוץ בפיתוח ובנית דירות המגורים היא השקעה צרכנית. היות וזו השקעה צרכנית, הרי שהיא אינה מותרת בניכוי כהוצאה מההכנסה החייבת של הקיבוץ במישור דיני מס הכנסה ובניכוי מס תשומות. לאור האמור, לא ניתן לייחס הכנסה רעיונית לחבר הקיבוץ שעה שלא היתה זו הוצאה מוכרת לקיבוץ.
8. הקיבוץ הוא אגודה שיתופית להתיישבות. זו הגדרתה המשפטית ותכליתה המרכזית. תכלית זו גוררת חובת מגורים בקיבוץ. היות ומדובר בנטל המוטל על חבר הקיבוץ – מוזר ומשונה לראות במציאות זו כנכס רעיוני המוענק לחבר.
9. אין מטילים מס בישראל על אדם המתגורר בדירתו שלו עבור עצם המגורים בדירה. העקרון על פיו אין מטילים מס על הכנסה עצמית רעיונית, הנצמחת לנישום עקב השימוש בדירת המגורים המוחזקת על ידו, חל באופן גורף וזאת ללא אבחנה באשר לגודל דירת המגורים, מיקום הדירה, או מקורות מימון דירת המגורים. דין זה חל הן בדירות מגורים הרשומות באופן פורמלי ע"ש הנישום, הן בדירות מגורים השייכות לחוג המשפחתי והן בדירות מגורים של אגודות שיתופיות.
10. אלפי דירות למגורים בישראל, במגזר העירוני הוותיק, רשומות על שם אגודות שיתופיות. בכל הנוגע למישור המגורים, אין כל הבדל בין המגורים של חבר אגודה שיתופית, שהיא בקיבוץ, בדירת מגורים הרשומה ע"ש האגודה השיתופית, קרי – הקיבוץ, לבין המגורים של כל חבר אגודה שיתופית בנכס המגורים של האגודה השיתופית. מוסכם על דעת הכל כי אין שחר לרעיון על פיו יש להטיל מס, דוגמת דמי ביטוח לאומי, על טובת ההנאה המועמדת לחבר האגודה השיתופית, המתגורר בנכס של האגודה השיתופית – בין שהנכס הוא בתל אביב, גבעתיים, רמת גן או רמת השרון (כולן – אגודות שיתופיות לשיכון).
11. באגודות שיתופיות להתיישבות דוגמת מושבי עובדים וכפרים שיתופיים, "הסכם המשבצת" מול רשות מקרקעי ישראל נעשה על ידי האגודה השיתופית וחברי האגודה הם ברי רשות של האגודה השיתופית. היעלה על הדעת להטיל על חברים אלו דמי ביטוח לאומי עקב העובדה שהם עושים שימוש בקרקע אשר מוקצית לאגודה השיתופית?
12. להבדיל ממעביד השוכר עבור עובד דירת מגורים-ואין עוררין שזו טובת הנאה של ממש- כאן אין כל תודעה של "תן וקח", קרי "היבט שוק". נהפוך הוא- המגורים בקיבוץ (וביחוד בקיבוץ השיתופי ) מנותקים לחלוטין מהיבט השוקי, הממוסחר והעסקי.
13. נקודת המוצא של דיני המס בישראל הינה כי ישנו "מרחב מוגן" לגבי דירות מגורים בכל הנוגע למערכת המס. כל עוד מדובר בפעולה משפטית ופיזית ביחס לדירת מגורים בעלת אופי צרכני-משפחתי, הנחת המוצא הינה כי פעולה זו פטורה ממס.
14. אפילו בדיני הבטחת הכנסה, אשר מגדירים באופן הרחב ביותר במשפט הישראלי את המושג "הכנסה", אין רואים בשימוש בדירת מגורים כ"הכנסה". לכן, על אחת כמה וכמה אין לראות בשימוש בדירת מגורים הכנסה לצורך קביעת ההכנסה הרעיונית של חברי קיבוץ.
15. הדין הישראלי מעניק הגנה של דיור חלוף (סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967) או דיור מוגן (סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972). לבעל זכות בדירת מגורים אשר נקלע לחדלות פרעון
16. סעיף 48ב' לפקודת האגודות השיתופיות –כפי שתוקן בשנת 2005- קובע כי חבר קיבוץ זכאי לזכויות של דיור מוגן או דיור חלוף, לפי העניין, בעת אירוע חדלות פרעון של הקיבוץ. אילו מעמדו של חבר קיבוץ היה מעמד של "עובד" העושה שימוש בדירת "מעביד" לא היה זכאי החבר להגנה הזו.
17. בשונה מעובד שכיר שלו חוזה עבודה קצוב בזמן, זכות המגורים לחבר קיבוץ עומדת לו למשך כל חייו.
18. המסד החוזי-המשפטי עליו מבוססת ההתקשרות הקבועה בין רשות מקרקעי ישראל לבין הקיבוץ קובע, כי התכלית היסודית של המשק החקלאי כוללת בתוכה הקצאת מבני מגורים לחברי הקיבוץ. אין נפקא מינה אם השימוש בבתי החברים נעשה על ידי הקיבוץ או על ידי חברי הקיבוץ ולכן כל נסיון ליצור "הפרד ומשול" בין הקיבוץ לחבר הקיבוץ נדון לכישלון.
19. סעיף 9(3) לפקודת מס הכנסה קובע פטור ממס הכנסה ל"הכנסתה של אגודה שיתופית שעסקיה עם חבריה בלבד, (או שעסקיה עם אדם שאינו חבר הם בהיקף בלתי ניכר או באורח מקרי בלבד), וזאת ככל ש"עסקיה של האגודה הם בהספקת טובין, ציוד או שירותים לשימוש ביתי או פרטי בלבד (ולא לצורך עסקו או משלח-ידו של אותו חבר או אדם).
20. פטור זה מעוגן בהגיון הכלכלי לפיו אין אדם סוחר עם עצמו. יחסי האגודה השיתופית וחברי האגודה השיתופית במישור הצרכני הוא יחס אחוד , הם שלובים זה בזה ואחוזים זה בזה. ברוח זו אין לדבר על שווי רעיוני של שווי השכרת דירה, שעה שמדובר - ברמה הכלכלית- בשניים (קיבוץ וחבר קיבוץ) שהם אחד.
21. מקום בו רשות מקרקעי ישראל פועלת למימוש ההחלטות בענין "שיוך דירות" לחברי קיבוץ, היא מכירה כבר בזכויות הרכושיות הקיימות של חברי הקיבוץ שקמו עוד טרם ביצוע מהלך שיוך הדירות וגובה תשלום מופחת של דמי חכירה הנגזר מהוותק שצבר החבר.
22. עצם המגורים של חבר הקיבוץ אינם נתפסים כשימוש הטעון תשלום נפרד או מיוחד על ידי הקיבוץ או על ידי חברי הקיבוץ לרשות מקרקעי ישראל. כל אימת שרשות מקרקעי ישראל מחזיקה בדעה כי נעשה על ידי הקיבוץ או חבר הקיבוץ שימוש בקרקע המהווה הטבה היא דורשת את התשלום המגיע לה. לכן, אם רשות מקרקעי ישראל אינה דורשת תמורה עבור השימוש של חברי הקיבוץ בדירות המגורים, מדוע המוסד לביטוח לאומי דורש תמורה?
23. הקיבוץ מחזיק את הדירות בקיבוץ עבור החברים. החברים הם, הלכה למעשה - מבחינה כלכלית – הבעלים של האגודה השיתופית (בעלות משותפת של כלל החברים בכלל רכוש הקיבוץ ובכלל זה דירות המגורים). יוצא, כי חברי הקיבוץ עושים שימוש בדירות מגורים שנבנו מתקבולי הקהילה הקיבוצית כולה. זהו-במהות הדברים – שימוש בנכס עצמי.
24. ישנו הבדל תהומי בין מצב בו שותפים עושים שימוש ייחודי בדירת מגורים משותפת לבין מצב בו מעסיק שהוא בעלים של דירת מגורים, מעמיד את הדירה לרשות העובד. כאשר מדובר בשותפים אין טובת הנאה של שותף למשנהו, לעומת זאת במקרה של עובד ומעסיק ישנה טובת הנאה הניתנת על ידי המעסיק לעובד.
25. האגודה השיתופית הינה מסגרת אירגונית לרתימת כלל חברי האגודה השיתופית להשגת מטרות משותפות. בשונה מחברה בע"מ, מטרות אלו אינן מטרות כלכליות בלבד. המגורים של חבר הקיבוץ בקיבוץ אינם ולא נועדו להיות "הטבה כלכלית".
לפרטים ולהבהרות ניתן לפנות לרו"ח אבנר עופר במשרדנו בעפולה.