המבקשת טענה כי יש לפרש את חוק ההתיישבות לנוכח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובהתאם להגן על זכותה של המבקשת כחטיבת קרקע כזכות חכירה לדורות, עוד טענה כי לבית המשפט יש סמכות שלא להפקיע את המקרקעין גם לאחר ההפרה השנייה ולהסתפק בקנס כספי.

טענת המבקשת

המבקשת העלתה בבקשתה שתי טענות מרכזיות. הראשונה היא כי יש לפרש את חוק ההתיישבות לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וזכות הקניין המעוגנת בו, ובהתאם להגן על זכותה של המבקשת בחטיבת הקרקע כזכות חכירה לדורות.

השנייה היא כי לבית המשפט ישנה סמכות שלא להפקיע את המקרקעין גם לאחר ההפרה השנייה ולהסתפק בקנס כספי. זאת, משום שאף כאשר סמכות חובה מוטלת על רשות, נדרשת הפעלת שיקול דעת בהפעלת סמכות זו, וכן בהתחשב בטענתה הראשונה בדבר הצורך בפרשנות מרחיבה על מנת להגן על זכות הקניין.

פסקת בית משפט העליון:

בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי קיומה של ההפרה השנייה נקבע בפירוש על ידי שתי הערכאות הקודמות ואין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאות הקודמות ואושרו ע"י ערכאת הערעור. כמו כן בית המשפט דחה את הטענה כי ניתן להחליף את הפקעת הקרקע בקנס כספי משום שהמבקשת כבר נהנתה בעבר לפנים משורת הדין, אך לאחר שחזרה והפרה את הוראות החוק, והשתמשה בשימוש חורג בקרקע, ואף הוזהרה על ידי הרשות – לא תוכל לחסות שוב תחת הגנתו של החריג.

"מעיון בבקשת המבקשת, תשובת המשיבה, והחלטות הערכאות הקודמות, עולה כי המחלוקת העובדתית באשר לשאלת ההפרה השנייה זניחה יחסית. בכל מקרה, מאחר שקיומה של ההפרה השנייה נקבע בפירוש על ידי שתי הערכאות הקודמות – אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, ואושרו על ידי ערכאת הערעור. למעשה, המבקשת בבקשה זו מבקשת שינהגו בה לפנים משורת הדין, תוך נקיטת פרשנות מרחיבה ביותר של הוראותיו המפורשות של חוק ההתיישבות, על מנת שהקרקע נשוא ההפרות לא תופקע ממנה.

אין לקבל טענותיה של המבקשת בדבר העוול שנגרם לה, תוך פגיעה בזכויותיה ועיוות הדין. סעיף 8 לחוק התיישבות, אשר מאפשר להחליף את הפקעת הקרקע בקנס כספי במקרה של הפרה ראשונה, אינו הכלל, אלא החריג. סעיף 7 הוא הכלל, ועל פיו הפרה דינה הפקעת הזכויות בקרקע. מהחריג הקבוע בסעיף 8 נהנתה המבקשת כבר בעבר לפנים משורת הדין, אך לאחר שחזרה והפרה את הוראות החוק, והשתמשה שימוש חורג בקרקע, ואף הוזהרה על ידי הרשות – לא תוכל לחסות שוב תחת הגנתו של החריג."

לסיכום בית המשפט מוסיף כי מדובר בגלגול שלישי של המקרה בשלב של בקשת רשות לערער, וכי לא מצא שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מגדר עניינם של הצדדים המצדיקה התערבות. זאת, בין היתר משום שאין צורך להכריע בשאלת הסמכות שלא להפקיע קרקע גם במקרה של הפרה שנייה.

לפרטים נוספים ולהבהרות ניתן לפנות למשרדנו בתל אביב.