עוד הוחלט כי אין בידי הסוכנות היהודית זכויות במשבצות הקרקע אשר בכוחן לזכותה בפיצוי בגין הפקעתן, למעט פיצוי בשל השבחת הקרקע.

פסק דין זה משנה את פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי.

רקע:

השאלה שנשאלת בפסק דין זה וכפי שגם נשאלה בערכאה הקודמת, היא, האם לסוכנות היהודית יש זכות קניינית או מעין קניינית מכוח "החוזים המשולשים" הנכרתים מעת לעת בינה, בין רמ"י ובין היישובים שהוקמו בסיועה.

כך נסב הדיון אודות השאלה האם מכוח הזכות שבידה, ככל שיש כזו, זכאית הסוכנות היהודית לפיצויי הפקעה לפי פקודת הקרקעות 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות") במקרה של הפקעת חלק מאותה משבצת קרקע, ואם כן מה השיעור הפיצוי המגיע לה.

פסיקת בית המשפט המחוזי:

ביום 21.9.2011 ניתן פסק דין ע"י בית המשפט המחוזי בתל אביב, ע"י כבוד השופטת רות רונן, אשר קבע כי לסוכנות היהודית יש זכות קניינית בקרקע המושבים ביגל ובצפריה.

בית המשפט קבע כי הסוכנות היהודית היא בעלת זכות חכירה או שכירות של המקרקעין במשבצות של האגודות ומדובר בזכות מיוחדת ובעלת מאפיינים מיוחדים וכל עוד הזכות הזו קיימת יש לסוכנות שווי כספי.

לפיכך הוחלט כי הסוכנות היהודית זכאית לפיצויים בגין הפקעת השטח שהופקע מצפריה ומיגל.

להרחבה ראו חוזרינו מס' 93/2011 "זכויות הסוכנות היהודית במשבצת אגודת יישוב חקלאי".

פסיקת בית המשפט העליון:

מושב צפריה ומושב יגל הגישו ערעור לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחים על החלטת בית המשפט המחוזי.

תחילה, בית המשפט בדק את מהות זכויותיה של הסוכנות היהודית במשבצת, שכן פקודה הקרקעות מזכה בפיצויים את כל מי שהיו לו "זכות" או "טובת הנאה" בקרקע שהופקעה.

בית המשפט בחן את מהותן וטיבן של הזכויות שהוקנו לסוכנות בקרקע המופקעת ובחן האם הן מהוות ״זכות״ או ״טובת הנאה״ במקרקעין, למשמעותם של מושגים אלו.

בית המשפט קבע בשונה מבית המשפט המחוזי, כי הזכות שהוקנתה לסוכנות בחוזה המשולש איננה זכות שכירות, שכן הזכויות שהוקנו לסוכנות במשבצת לפי החוזה המשולש אינן עונות להגדרות שנקבעו בסעיף 3 לחוק המקרקעין ובסעיף 1 לחוק השכירות והשאילה - ״שוכר הוא מי שמשלם דמי שכירות תמורת הזכות להחזיק ולהשתמש בנכס״ ופסק כי נוכח המחאת הזכויות והחבויות שנקבעו בחוזה המשולש, לא נותרה בידי הסוכנות זכות שכירות מתוקף אותו חוזה.

כמו כן, קבע בית המשפט כי האגודות וחבריהן הם המחזיקים והמשתמשים במשבצת הקרקעות לביצוע כל המטרות שנקבעו בחוזה, מסקנה זו נתמכת בנסיבות ההתקשרות בין רמ"י לבין הסוכנות והאגודות לפיהן מעולם לא הייתה כוונה שהסוכנות היהודית תחזיק במשבצת ותשלם דמי שכירות בתמורה ובפועל מי ששילם את דמי השכירות של המשבצת הם האגודות.

"המסקנה העולה מן האמור לעיל היא כי האינטרס הכלכלי של הסוכנות בקרקע שהופקעה מתמצה בהשקעות שהשקיעה בה וכן בזכות אובליגטורית אשר לא הפכה לכות קניינית (משכנתא) ולפיה לכשיחתם חוזה חכירה דו צדדי בין האגודה למנהל תשועבד זכות החכירה להבטחת החזר ההלוואות שניתנו לאגודה על ידי הסוכנות (ראו לעניין זה סעיף 15 לחוזה ההתיישבות; וכן החלטה 14 של מועצת מקרקעי ישראל). תמיכה מובהקת נוספת למסקנה שאליה הגעתי ניתן למצוא בעובדה, שאינה שנויה במחלוקת, ולפיה כאשר האגודות מגיעות ל"ביסוס", הן רשאיות להתקשר בחוזה חכירה דו צדדי עם המנהל, החוזה המשולש עובר מן העולם ומאותו שלב ואילך גם לגישת הסוכנות היא אינה זכאית לפיצויי הפקעה כלשהן במקרה של הפקעת מקרקעי המשבצת".

כמו כן, בית המשפט הוסיף כי מי שאינו זכאי לפיצויי הפקעה, זכאי לפיצויים בגין השבחות שהשביח את הקרקע המופקעת. לפיכך, אילו הייתה הסוכנות מוכיחה השבחות כאלה בקרקע שהופקעה ייתכן כי היא הייתה זכאית לפיצוי.
״שאלה אחרת היא האם בהינתן העובדה כי הסוכנות אינה זכאית לפיצויי הפקעה מתוקף זכות או טובת הנאה במקרקעין, יש לפצותה בגין השבחת הקרקע שהופקעה! בעניין דיאמנשטיין שב בית משפט זה וקבע כי מי שאינו זכאי לפיצויי הפקעה דוגמת בר רשות בעל רישיון הניתן לביטול, זכאי לפיצויים בגין השבחות שהשביח את הקרקע המופקעת (עוד ראו: קמר דיני הפקעה כרך ב׳ בעמי 765-764; נמדד הפקעת מקרקעין, בעמי 454-452). על בן, אילו הייתה הסוכנות מוכיחה השבחות כאלה בקרקע שהופקעה, אין לשלול את האפשרות כי היא הייתה זכאית לקבלת פיצוי בגינן. אלא שבענייננו וככל שהדבר נוגע לפיצוי בגין השקעותיה של הסוכנות ביגל ובצפריה, פסק בית המשפט קמא כי ״הסוכנות לא הוכיחה כנדרש מה היו ההשקעות במשבצת שהופקעה ומה שוויין. לכן, אין מקום לפסוק לזכותה פיצוי בגין ההשקעות ...״

עוד קבע בית המשפט העליון, כי הסוכנות היהודית אינה זכאית לגבות דמי הסכמה מהאגודות במקרה של שינוי ייעוד, ולכן אין מקום לבסס על כך חישוב המתייחס לערך הכלכלי של הזכות הנתונה לה לטענתה במקרקעי המשבצת, אפילו הייתה כזו, אף לא נמצא כי הסוכנות היהודית לא זכאית לפיצויי הפקעה מכוח סעיפים אחרים בחוזה המשולש או ממקור אחר.

לסיכום, הזכויות שהוקנו לסוכנות על פי החוזה המשולש אינן מקימות לה זכאות לקבלת פיצויים בגין הפקעת קרקעות המשבצת, למעט פיצוי בשל השבחת הקרקע אותם ביצעה , אך השבחה כזו לא הוכחה במקרה הנדון.

השלכות לעניין מיסוי מקרקעין:

בכדי לעגן את טענתה על זכויותיה בקרקע, הסוכנות היהודית נהגה לדווח לרשות מיסוי מקרקעין על דמי ההסכמה שהיא גובה, כתמורה ממכירת זכויותיה במקרקעי המדינה, דיווח שלא נהגה בטרם פנתה להליכים משפטיים נגד המדינה.

רשויות המס הוציאו שומות מס רכישה לאגודות הישובים בהתאם לדיווחי הסוכנות.

הוצאת השומות על ידי שלטונות מיסוי מקרקעין הייתה מנוגדת לעמדת המדינה אשר חלקה על טענות הסוכנות לעניין זכויותיה בקרקעות משבצת הישובים החקלאיים, כפי שנקבע בפס"ד דלעיל בבית המשפט העליון.

ראו פרוט והרחבה בחוזרינו מס' 57/2003 "מס רכישה על דמי הסכמה לסוכנות היהודית".

מאחר והצאת השומות על ידי שלטונות מיסוי מקרקעין סתרה את עמדת המדינה פנינו ליועץ המשפטי לממשלה שיבחן הנושא וישקול הוצאת הנחיות מתאימות לשלטונות מיסוי המקרקעין.

בעקבות פנייתנו נעשה בירור עם נציבות מס הכנסה והסתבר כי במספר לשכות מיסוי מקרקעין לא הייתה מודעות להליך המתנהל בין המדינה לבין הסוכנות היהודית.

כתוצאה מפנייתו הוצאה הנחיה שלא לראות בסוכנות היהודית כבעלת זכויות במקרקעין ולבטל את שומות מס הרכישה שהוצאו לחוכרים אשר שילמו דמי הסכמה לסוכנות.

ראו פירוט והרחבה בחוזרינו מס' 77/2003 "תשלום לסוכנות היהודית אינו חייב במס רכישה".

כמפורט לעיל, יש לדרוש במקרים מסויימים החזרי מס רכישה ששולמו בטעות.

לפרטים נוספים ולהבהרות ניתן לפנות למשרדנו בת"א.