רקע:

בין הקיבוץ , לבין קרן קיימת לישראל (להלן: "קק"ל") באמצעות רמ"י נחתמו במהלך השנים מספר הסכמי שכירות במסגרתם השכירה רמ"י לקיבוץ 29.5 דונם מחלקה 31.
תקופת השכירות בכל אחד מההסכמים נקבעה ל - 3 שנים.

הסכם השכירות הראשון ביחס לחלקה זו הינו לתקופה: 01/09/92-31/08/95 והאחרון לתקופה: 01/09/04 ועד 31/8/07. מטרת השכירות הוגדרה - גידולי שדה.

ביום 31/08/07, עם תום תקופת השכירות לא החזיר הקיבוץ את המקרקעין לחזקת רמ"י והוא ממשיך להחזיק בהם, ללא כל תשלום בגין החזקה והשימוש.

בהתאם להחלטת ממשלה משנת 2010, הוטל על רמ"י, לאתר קרקעות חקלאיות שאינן מיועדות לפיתוח, באזור נחל הקישון והאיזורים החקלאיים הסמוכים לו על מנת להגדיל את מלאי הקרקעות המוצעות למסירה כפיצוי לבעלי קרקעות מופקעות, בגין סלילת כביש 6, צינור הגז הטבעי ומסילת רכבת העמק.

בהתאם להחלטה זו פנתה רמ"י ביום 15/07/11, לקיבוץ בדרישה להשבת המקרקעין כשהם פנויים מכל אדם וחפץ תוך 60 יום. ביום 09/08/11 השיב הקיבוץ כי הוא מסרב להשיב את הקרקע.

טענות הצדדים:

הקיבוץ טוען כי הוא הוקם בשנת 1935 והוא קיבל לידיו אדמות רבות שהיו טרשיות וקשות לעיבוד. במשך שנים היה הקיבוץ במאבק לעבד את הקרקעות ולהסדירן. כך גם הקרקע דנן- המטופלת, מטופחת ומעובדת על ידו במשך עשרות שנים.

עוד טוען כי לאחר שהוקם המינהל, עוגנה זכותו של הקיבוץ בכתב כאשר ההתייחסות לחלקה 31 היתה כחלק ממשבצת הקבע של הקיבוץ.

הקיבוץ סבור כי זכותו בחלקה 31 השתכללה לכדי "זכות חכירה לדורות" כפי שיש לו זכות בחלקות הכלולות בהסכם המשבצת.

עוד הוסיף הקיבוץ כי לא רק שאין לגרוע מקרקעות הקיבוץ אלא שרמ"י מחויבת להוסיף ולהקצות לקיבוץ קרקע נוספת ו/או עודפת בהתאם להחלטה 361 של ממ"י הדנה בחכירה לדורות של קיבוצים וקובעת את מכסת הקיבוץ ל- 6,240 דונם.

מנגד, טוענת רמ"י כי טענת הקיבוץ לפיה חלקה 31 הינה חלק ממשבצת הקיבוץ אינה נכונה. ביום 01/11/92 נחתם בין הצדדים "הסכם משבצת" ביחס למשבצת הקיבוץ לתקופה של 49 שנה.
ביום 01/09/96 נחתם חוזה חכירה בין המינהל לנתבע לתקופה של 49 שנה לתקופה שבין
01/10/91-30/09/2040. חוזה זה הינו חוזה המשבצת, הוא מחליף את ההסכם משנת 92. בנספח לחוזה זה מפורטות החלקות המרכיבות את משבצת הקיבוץ.

חלקה 31 לא מוזכרת בחוזה המשבצת ואינה חלק מהקיבוץ. הכללים לקביעת שטח המשבצת של הקיבוץ נקבעו בהחלטה 361 של מועצת מקרקעי ישראל. הכלל הוא ששטח המשבצת מהווה את מכפלת מספר הנחלות שאושר לקיבוץ ע"י המינהל לתכנון חקלאי.

משנחתם הסכם המשבצת הוא מגלם בתוכו את כל ההבנות והזכויות של הצדדים והחתימה ע"י רמ"י והקיבוץ מהווה הסכמה כי בחוזה המשבצת מוצו כל זכויות

דיון והכרעה:

מהמסמכים והעדויות עולה כי בין רמ"י לבין הקיבוץ לא נחתם הסכם חכירה לדורות ביחס למקרקעין נשוא התביעה, וכי השימוש שעשה הקיבוץ בקרקע הנ"ל היה בהתאם לחוזים תלת שנתיים שהאחרון בהם הסתיים בשנת 2007.

דין הוא כי יש להבחין בין קרקעות המופיעות בהסכם המשבצת שבין הצדדים, בהן יש לקיבוץ זכות חכירה לדורות, לבין אלו שלא נכללו בהסכם המשבצת, ובהן לקיבוץ זכות שכירות קצרת מועד בהתאם להסכמים קונקרטים.

בית המשפט נעזר בפסק דין ת.א (חי') 281-04 קיבוץ אפק נ' מקורות חב' מים בע"מ (לא פורסם ניתן ביום 11/03/09), בו מבהיר כב' השופט רניאל כי "המשבצת נמסרת לקיבוצים, על בסיס קריטריונים שוויוניים, כדי להגשים מטרות של פרנסה והתיישבות חקלאית לפי גודל האוכלוסיה. המקרקעין שמחוץ למשבצת אינם נמסרים על בסיס זה, ומסירתם אינה מתחייבת מקריטריונים שוויוניים, אלא מעיבוד עונתי והחזקה במקרקעין לשם ניצולם עד אשר יהיה בהם צורך אחר, במסגרת "בנק הקרקעות" אותו מחויב המינהל לנהל. מקרקעין אלה אינם ניתנים על בסיס שוויוני כלשהו, אלא על בסיס עונתי, כדי שלא יעמדו ריקים עד לניצולם לטובת הציבור. למינהל מקרקעי ישראל יש זכות כלפי הפרט וחובה כלפי הציבור לנהל את המקרקעין לטובת הציבור, באופן שהמקרקעין בתוך המשבצת ימסרו להחזקת הקיבוצים ובהתאם להעדפה היסטורית של העיסוק החקלאי ולאור המעמד ההיסטורי של הקיבוצים, ואילו המקרקעין שמחוץ למשבצת עומדים לצרכים אחרים של הציבור, כאשר יהיה בהם צורך, ועד אז יחזיקו בהם הקיבוצים".

לסיכום, קבע בית המשפט כי בעניין זה, חלקה 31 אינה במסגרת הסכם המשבצת, הקיבוץ מודע לכך שחלקה זו נתונה למערכת נפרדת של חוזים לתקופות קצובות ושבפועל לאחר 2007 אין הסכם שכירות ביחס לחלקה זו.

באשר לשאלה האם הקיבוץ הוא בעל זכות בלתי הדירה לעיבוד חלקה 31 קבע בית המשפט כי לא הוצג מצג לפיו הקרקע ניתנת לצמיתות. להיפך. החל מ-1996 היה ברור כי אין כל וודאות שבתום כל תקופת שכירות קצובה, הקרקע תמשיך להיות מושכרת לנתבע.

עוד הוסיף בית המשפט כי הקיבוץ הינו בר רשות חוזית בקרקע, מעמד שהוא חוזי ולא קניני. זכויותיו בקרקע נגזרות מהסכמי השכירות המתחדשים מדי פעם, והשימוש בה כפוף למערכת החוזית בין הצדדים כשלרמ"י יש זכות עקרונית לא לחדש את חוזה השכירות לגבי הקרקעות מחוץ למשבצת. משנגמרת הרשות החוזית פוקעת הזכות.

לעניין טענת הקיבוץ כי מדובר בקרקע עודפת ו/או נוספת מכוח החלטה 361 של מועצת מקרקעי ישראל, קבע בית המשפט כי טענות אלו היו צריכות להיות מועלות ע"י הקיבוץ לפני החתימה על הסכם המשבצת ומעיון בשני הסכמי המשבצת עולה כי הקיבוץ הסכים להפחתת השטח.

לסיכום קבע בית המשפט כי רמ"י זכאי לדרוש את פינוי חלקה 31 ע"י הקיבוץ לאחר שהסתיים חוזה השכירות האחרון. אין לקיבוץ זכות חכירה לדורות ואף לא זכות בלתי הדירה ביחס לחלקה זו. משסירב הנתבע לפנות את המקרקעין, זכאיות התובעות לסעד הפינוי בתביעה.

לפרטים נוספים ולהבהרות ניתן לפנות למשרדנו בתל אביב.