כמו כן, בית המשפט קבע כי יש להטיל חיוב כספי על הקיבוץ עקב השימוש המסחרי בחדר אוכל והמטבח, אולם בית המשפט דחה את כלל הסעדים הלא כספיים שדרשה רשות מקרקעי ישראל (להלן:"רמי") , לרבות צו פינוי וצו הריסה של מתחם חדר האוכל.

התביעה התבררה בבית משפט השלום בחיפה, ת.א ( 13599-11-10) קרן קיימת לישראל נגד קיבוץ בית אורן (להלן: "הקיבוץ") ואח'.

פסיקת בית המשפט:
בבואו לבחון את השימוש המסחרי של הקיבוץ במתחם חדר האוכל והמטבח הכריע בית המשפט בסוגיה המרכזית והיא מהו החוזה אשר חל על מתחם חדר האוכל.

עמדת הקיבוץ, שהוצגה, ע"י משרדו של עו"ד רון רוגין ושות', הייתה כי חוזה החכירה ההיסטורי בין הקיבוץ לבין קק"ל, אשר פקע בשנות ה-90 ממשיך לחול על כלל השטח הכלול, מנגד עמדת רמ"י הייתה כי מערכת היחסים בין הצדדים מוסדרת אך ורק באמצעות הסכמי "משבצת מתחדשים" מעת לעת, וכי אין לחוזה החכירה ההיסטורי של הקיבוץ תוקף כלשהו.

בית המשפט אימץ את עמדת הקיבוץ וקבע כי:
"המסקנה המתחייבת ממצב דברים זה היא שחוזה החכירה המשיך להתקיים לאחר תום תקופת החכירה המקורית" ( הדגשה שבמקור).

עם זאת בית המשפט מדגיש כי הסכמי המשבצת הישהו את חוזה החכירה לדורות "שהמשיך להתקיים לאחר תום תקופת החכירה על פי חוזה החכירה ההיסטורי".

להחלטה זו משמעות רבה שכן חוזה החכירה ההיסטורי מסדיר את מכלול היחסים בין רמ"י לבין הקיבוץ לגבי השטח הנכלל בו.

לעניין השימוש המסחרי אשר עשה הקיבוץ במתחם חדר האוכל והמטבח התקבלה עמדת רמ"י באופן חלקי על פיה יש לחייב את הקיבוץ בדמי שימוש על פי שמאות רמ"י.

לפרטים נוספים ולהבהרות ניתן לפנות למשרדנו בת"א.