רקע:

ההורים של דורית קריזר (להלן "המבקשת") רשומים ברמ"י כבעלי זכות החכירה בנחלה בבכפר שיתופי גני יהודה.

בשנת 1995 העמיד בנק דיסקונט (להלן: "הבנק") אשראי לעסקים לטובת האב של המבקשת. כתנאי לאשראי שיעבדו ההורים את הנחלה לבנק.

בשנת 1999 הקימה המשיבה בית נוסף בנחלה.

כתנאי להקמת הבית התחייבו ההורים של המבקשת כי יהרסו בית אחר שהיה בנחלה שנבנה ללא אישור של רמ"י.

לאחרונה הגישה רמ"י תביעה במסגרתה עתרה למתן צווים שיאסרו על כל שימוש חורג במקרקעין ויורו על הריסת הבית, ופינוי מבנים אחרים שנבנו או הוצבו שלא כדין ( ת.א (פ"ת) 17262-08-14 מדינת ישראל-רשות מקרקעי ישראל, מחוז מרכז נ' רבינא).

במקביל, העסקים של אב המבקשת שלשמם מושכנה הנחלה לא עלו יפה, ולאב קיימים חובות של מיליוני שקלים, נוכח מצב זה פתח הבנק בהליכי גבייה כלפי החייבים והערבים. 

טענת המבקשת:

המבקשת עתרה להפרדת הבית מהנחלה וזאת בטענה כי היא אינה אחראית לחוב לבנק וזכאית להנות מהשקעותיה בבית, כדי להשיג מטרה זו ביקשה המבקשת במסגרת הליך זה כי יינתן לטובתה פסק דין הצהרתי המצהיר כדלהן:

א. למבקשת זכות להירשם כבעלת זכויות החכירה בביתה.

ב. שטח הבית יופרד מהנחלה בכפוף לביצוע הנחיות רמ"י ביחס לפיצול מגרש מנחלה. 

דיון והכרעה:

בית המשפט דוחה את עתירתה של המבקשת, וקובע כי לא ניתן לתת למבקשת את הסעדים שביקשה.

הבית מהווה חלק מהנחלה, שהיא יחידה רישומית אחת, ולא ניתן לעשות בה עסקאות בנפרד מיתר הנחלה. אף שהוכרה האפשרות להתיר פיצול בית מנחלה, זו כפופה לתנאים מסוימים, אשר המבקשת אינה עומדת בהם.

המשכנתא לטובת הבנק היא זכות קניינית שנוצרה ביחס לנחלה כולה עוד בטרם הוקם הבית, לפיכך פיצול המגרש מהווה גריעה מהנכס המשועבד ללא בסיס משפטי.

גם אילו הייתה המבקשת מוכיחה מעמד של "בת ממשיכה", אין הוא מקנה למחזיקה בו את הזכות לכפות על בעל הזכויות בנחלה ביצוע פעולות שאינו מעוניין בהם והוצאות שאינו מוכן או יכול לשאת בהן.