רקע:

כבוד השופט מנחם פינקלשטיין, קיבל את עתירתו של מושב גבעת כח מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן "מושב גבעת כח"), כנגד שלום מבורך (להלן "המשיב 1"), ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה במחוז מרכז (להלן "ועדת הערר"), והועדה המקומית לתכנון ולבניה חבל מודיעין (להלן "הוועדה המקומית"), לעניין החלטתה של ועדת הערר לאשר תכנית להסבת והתאמת מיקום וגודל חממות, אחסון תבואות וציוד חקלאי.

בית המשפט המחוזי בחן, האם אישורה של התוכנית נושא העתירה עומד בהגדרה ,"דרושים במישרין לייצור חקלאי", עפ"י שני המבחנים מצטברים שנקבעו בפסיקה, וקובע כי אין די בהתקיימות "מבחן האינטגרטיביות" ונדרש גם "מבחן ההכרחיות". כמו כן, בית המשפט פעל בגישה המצומצמת להגדרת המונח "שימוש בקרקע חקלאית".

המחלוקת בין הצדדים, הינה האם התוכנית שאושרה על ידי הועדה המקומית להסבת והתאמת מיקום וגידול חממות ניילון למבנים לאחסון של תבואות, ציוד וכלים חקלאים, הינו שימוש חקלאי.

בהליך שנידון בועדת הערר החליטה הועדה לדחות את הערר לאחר שבחנה אם מדובר בבקשה להיתר אשר תואמת את התכנית החלה על המקרקעין, ואם ההיתר נועד לצורך "שימוש חקלאי".

ועדת הערר, התבססה בהחלטתה על פס"ד עת"מ 2827/08 תנובה נגד רשות הרישוי פ"ת טרם הגשת הערעור (להלן :" פס"ד תנובה גלגול ראשון"), ועל פס"ד ע"פ 5294/08 בר עידן ייצור ופיתוח בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה שקמים , בהם נקבעה פרשנות מרחיבה לשימוש החקלאי.

לעניין בחינת שימוש במקרקעין כשימוש חקלאי ראו חוזרנו 11/2014 "הפעלת בית אריזה או מחסן על קרקע חקלאית".

החלטת וועדת הערר לא התעלמה מכך שהייתה קיימת פסיקה הפוכה שנקבעה בפס"ד, רע"פ 9589/09 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שקמים נ' ראש המועצה האזורית שפיר, (להלן "הועדה המקומית שקמים") שקבעה פרשנות מצומצמת לשימוש בחקלאות. אך מצאה לטענתה כי מדובר במקרים שונים.

החלטת בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים:

בית המשפט החליט להפוך את ההחלטה שנקבעה בועדת הערר ולקבל את העתירה.

בהחלטתו, בית המשפט נעזר בפס"ד תנובה לאחר הגשת הערעור (להלן: "פס"ד דין תנובה גלגול שני"), שקבע כי אין די בהתקיימות "מבחן האינטגרטיביות" כדי לאפשר את הפעילות במבנה הממוקם על קרקע חקלאית, שכן נדרש להתקיים גם "מבחן ההכרחיות"- שקיומו של המבנה על הקרקע חיוני כדי לאפשר את הפקת התוצרת.

כמו כן, נעזר בית המשפט בפס"ד הועדה המקומית שקמים, שקבע כי יש לשמור על ייעודה של הקרקע החקלאית ולמנוע זליגה של שימושים שאינם חקלאיים ויש לפרש את המונח "שימוש בקרקע חקלאית" באופן מצומצם.

בנוסף התייחס בית המשפט לפס"ד עע"ם 4487/12 סטורלו נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה דרום השרון ( להלן" עניין סטורלו"), שניתן לאחר החלטת ועדת הערר, שמבסס את הפסיקה שנקבעה בפס"ד הועדה המקומית שקמים בדבר הפרשנות המצומצמת לקרקע חקלאית.

"בית המשפט העליון בעניין סטולרו הפנה לפרשנות המצמצמת של התיבה "שימוש לחקלאות" בעניין הועדה המקומית שקמים ובעניין פ.א.ב. כן צוין כי בבחינת התכלית האובייקטיבית של תכנית יש לתת משקל מתאים גם לעקרונות היסוד של דיני התכנון והבניה: "הענקת היתר בנייה למבנה רחב היקף ועתיר פעילות, חרף היעדרו של עיגון בתכנית הכולל התייחסות ברמת פירוט מתאימה, "חוטאת לתכליות דיני התכנון והבנייה, לרבות עקרונות השקיפות של הליכי התכנון ושיתוף הציבור בהליכים אלה"(בפסקה 14).

לפרטים נוספים ולהבהרות ניתן לפנות למשרדנו בת"א.