רקע

הקיבוץ הינו בעל זכויות חכירה לדורות בשטח משבצת של 7200.

במהלך השנים פנתה רמ"י אל הקיבוץ להסדרת השימושים השונים בשטחי הקיבוץ ותשלום דמי השימוש בגין חובות עבר.

בין הצדדים קיימים חילוקי דעות לגבי קיומו של חוב בגין הסדרת השימושים בקיבוץ.
לטענת רמ"י בקיבוץ עושים שימושים "למטרת מפעל" וזאת ללא הסדרת האישורים מרמ"י ובניגוד לחוזה החכירה שמאפשר לקיבוץ לעשות שימוש בקרקע למטרות "משק חקלאי" ו"מפעל".

מנגד, הקיבוץ טוען כי ניתן לבצע פעילות של אספקת "שירות או מלאכה" בשטחי הקיבוץ מתוך "מבנה או מתקן לשירות או למלאכה שנועד לצורכי הקיבוץ וחבריו", גם למי שאינם חברי הקיבוץ בלבד, בתנאי שההכנסות אינן עולות על 200 אלף ש"ח בשנה.

לפי עמדת רמ"י, יש לבחון את ההכנסות המתקבלות ביחד מכלל השימושים, ורק אם אלה נמוכות במצטבר מהסכום האמור, לא יהוו שימוש מסוג "מפעל".

כך נוצר מצב שרמ"י לא מטפלת בבקשת הקיבוץ לקבלת היתרי בנייה, עד שתסדיר את התשלום בגין השימושים, ולפיכך התביעה דנן.

טענות הצדדים:

הקיבוץ טוען כי על בית המשפט לבחון את הגדרת "מפעל" בהתאם להסכם החכירה, ולקבוע כי רמ"י אינה רשאית לעכב את מתן אישורים בשטחי הקיבוץ בגין תשלומי שימוש חורג לגבי תקופת העבר.

כמו כן, הקיבוץ סבור כי רמ"י תובעת סכומים שהתיישנו, ואינה רשאית לתבוע תשלומים בגין תקופה שמעל לשבע שנים.

מנגד, רמ"י טוענת כי היא פועלת על פי הדין כשהיא מוודאת שהקיבוץ אכן ישלם את חובותיו, מתוקף תפקידה.

כמו כן, הקיבוץ עתר בבקשה למתן סעד זמני במסגרתה יאסור על רמ"י להתנות מתן שירותים לקיבוץ ובכלל זה חתימה על היתרי בנייה, בתשלום דמי שימוש אשר שנויים במחלוקת.

כמו כן, הקיבוץ הציע להפקיד את מלוא סכום דמי השימוש השנויים במחלוקת עד לסיום התביעה.

החלטת בית המשפט – בעניין הבקשה לסעד זמני:

בית המשפט קבע כי לרמ"י יש אפשרות לפעול במקרקעיה בדרך שרשאי בעל הקרקע לפעול במקרקעיו, ואין היא מחויבת ליתן את כל האישורים שהקיבוץ מבקש באופן אוטומטי, וללא שיקול דעת.

באשר להצעתו של הקיבוץ כי הוא יעביר לקופת בית המשפט את מלוא הסכום אשר שנוי במחלוקת, מציע ביהמ"ש כי יוכל הקיבוץ להעביר את הכסף לרמ"י ולאחר מכן להגיש תביעה כספית להשבת הכספים.

כפי שפרסמנו בחוזרנו מס' 116/2014 "סוגיית חיוב דמי שימוש בגין תקופת עבר", בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") נקבע כי תביעה, שאינה במקרקעין (שלא הוגשה בגינה תובענה), מתיישנת בחלוף 7 שנים מהמועד "שבו נולדה עילת התובענה" (סעיף 6 לחוק).

ההגדרה המקובלת של המונח "עילה" לצורך חוק ההתיישנות, היא התקיימותן של כלל העובדות הנדרשות לביסוס תביעה המזכות את התובע בסעד המבוקש.

כלומר, חוק ההתיישנות מקים מחסום דיוני בפני רמ"י המונע הגשת תביעות משפטיות כנגד מי שחובותיו נולדו במועד שקדם לתקופת ההתיישנות (7 שנים).

למרות המגבלה האמורה, רמ"י עוקפת את הוראות החוק, ופועלת לגביית חובות עבר מעבר גם מעבר ל- 7 שנים.

"מתווה קרישפין" – הקדמת תחילת תקופת החכירה במקום דרישת כפל דמי שימוש

רמ"י אינה מיישמת את נוהל אגף חקלאי מס' 63 מיום 8.8.1999, אשר הוצא ע"י מנהל אגף החקלאי דאז, מר דרור קרישפין, בו נקבע מתווה להסדרת שימושים, לפיו, יערך חשבון ע"פ שומה לתאריך תחילת השימוש וייחתם חוזה חכירה מהוון מתחילת תקופת השימוש (רטרואקיבטי).

לדעתנו, יישום הנוהל יביא להקטנה משמעותית בחיכוך בין רמ"י לחוכרים ויקדם יישומי החלטות 1355, 1366 ו-1380 בעניין זכויות חלקות המגורים בקיבוצים ובמושבים, לרבות מימוש המטרה החשובה של חתימה על חוזה החכירה לדורות.

ועדת רפלד - להסדרת שימושים בשטח המחנה בקיבוץ

לאחרונה הוקם צוות ייעוץ לשר הבינוי והשיכון ויו"ר מועצת מקרקעי ישראל לבחינת ה"שימושים החורגים" בקיבוצים, אשר נועד לבחון המלצות בסוגיית הסדרת השימושים בשטח המחנה בקיבוץ, לרבות הגדרת השימושים וגיבוש מתווה להסדרתם.

הצוות, בראשותו של מנהל האגף החקלאי ברמ"י, עו"ד אסף רפלד, נמצא בעיצומה של עבודתו.

חברי הצוות לפי כתב המינוי: "אסף רפלד, מנהל אגף חקלאי ברשות מקרקעי ישראל – ראש הצוות. מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, או מי מטעמו. יועמ"ש רשות מקרקעי ישראל, או מי מטעמו. נציג אגף תקציבים. מר יובל פונק, חטיבה להתיישבות. מר מירון הכהן, רשם האגודות השיתופיות, או מי מטעמו. נציג משרד רוה"מ".

בהופעת משרדנו בפני הצוות, המלצנו בין השאר על יישום "מתווה קרישפין" (אשר פורט לעיל) ועל הפחתת שיעורי דמי השימוש, מקום בו שולם היטל השבחה (עדכון המתבקש לאור פס"ד בלוך).

אנו מעריכים כי, כחלק ממסקנות הצוות, יקבע מתווה הסדרת שימושים ריאלי הן בקיבוצים והן במושבים, אשר ימנע תשלומי יתר ויחיל הוראות מקלות לגבי תקופת העבר.

לפרטים נוספים ולהבהרות ניתן לפנות למשרדנו בת"א.