להלן עיקר הטיעונים שהועלו בעתירה:

לתקנות נשוא העתירה השפעה עצומה על תחום הבנייה והחקלאות ומשמעותן הכלכלית הינה פגיעה קשה באוכלוסיית העובדים הזרים וכן על מגזר החקלאים והקבלנים – אשר צפויים להיפגע מהתקנות.

"העובד הזר לרוב אדיש למיסוי, שכן הוא מקבל את שכרו "נקי". תחת נוהג שכזה, קיימת ציפייה לגיטימית לעובדים הזרים, שהינם אוכלוסייה מוחלשת, שמי שיספוג את עלותן של נקודות הזיכוי, באופן מלא או חלקי, הם החקלאים".

התקנות הותקנו בחוסר סמכות, בשל היותן סותרות נורמות גבוהות מהן – אמנות שנקלטו כחלק מהדין הישראלי ואשר מעמדן הנורמטיבי הוא (לכל הפחות) כשל חוק שנחקק בחקיקה ראשית:

א. אמנות מס בילטראליות (בעיקר בין מדינת ישראל ובין סין ותאילנד) אשר נטמעו למעשה כחלק מפקודת מס הכנסה.

ב. אמנות בינלאומיות עליהן חתומה מדינת ישראל, ובעיקר אמנה מס' 97 שעניינה עובדים מהגרים של ארגון העבודה הבינלאומי ("אמנת ארגון העבודה"). אמנות אלו נטמעו במשפט הישראלי כחלק מהמשפט הבינלאומי המנהגי.

הסתירה שבין אמנות אלו לבין התקנות מביאה בהכרח לבטלותן.

כמו כן, נטען כי "דין התקנות להתבטל גם בגלל פגמים יסודיים ושורשיים בהליך התקנתן, לרבות אי קיום חובת היוועצות" עם התאחדות חקלאי ישראל, שהינו ארגון העובדים היציג של העובדים הזרים בתחום הבנייה.

בנוסף, נטען כי "התקנות לוקות בחוסר סבירות קיצוני, והליך התקנתן לקה בפגמים קשים בשיקול-הדעת של מתקין התקנות, אשר גם בהן לבן, כדי להביא לביטולן..". חוסר הסבירות בא לידי ביטוי, בין היתר:

א. בסתירה החזיתית מול אמנות המס הבילטראליות, אשר להן מעמד מועדף מכוח סעיף 196 לפקודת מס הכנסה.

ב. באבחנה השרירותית בין עובדים זרים בתחום הסיעוד ובין עובדים זרים בתחום הבנייה והחקלאות.

ג. בדרך התקנת התקנות בהליך "בזק" ומבלי שהגורמים הרלבנטיים נתנו על כך את הדעת.

להרחבה בעניין זה ראו חוזרינו מס': 125/2014 - "שלילת זכאותם של עובדים זרים לנקודות זיכוי ממס- עתירה לבג"צ"; 102/2014 - "הכבדה במיסוי עובדים זרים משנת 2015; 119/2014 - "הבהרות רשות המיסים – תוקף כללי מיסוי עובדים זרים מ-1.1.2015".

לפרטים נוספים ניתן לפנות למשרדנו בת"א.