בפס"ד שניתן לאחרונה בביהמ"ש העליון, על ידי הרכב מורחב של תשעה שופטים, נדונו שתי עתירות חוקתיות בעניין החוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8), התשע"א–2011, המכונה "חוק ועדות הקבלה" ואשר מאפשר לישובים קטנים בנגב או בגליל, העומדים בקריטריונים שנקבעו בפקודה, לקיים ועדות קבלה למועמדים אשר מבקשים לבנות את ביתם באותם ישובים. בדעת רוב של: הנשיא א' גרוניס, המשנה לנשיא מ' נאור והשופטים א' רובינשטיין, א' חיות ו-ח' מלצר ובניגוד לדעתם החולקת של השופטים: ע' ארבל, ס' ג'ובראן ו-י' דנציגר, הוחלט לדחות את העתירות בשל כך שאינן "בשלות" להכרעה. (בג"ץ 2311/11, 2504/11 סבח נ' הכנסת).

הטיעון המרכזי בעתירות הינו כנגד סעיפי שיקול הדעת, המאפשרים לוועדות הקבלה לדחות מועמד בשל אי התאמה לחיים קהילתיים או למרקם חברתי-תרבותי של הישוב, ועלולים להוות כיסוי להפליית אוכלוסייה, על בסיס מאפייני גזע, דת וכו'. בעיקר נדונו שני מבחנים מרכזיים: מבחן ההתאמה לחיי קהילה ומבחן ההתאמה החברתית (סעיפים 6ג(א)(4) ו- 6ג(א)(5) לפקודת האגודות השיתופיות).

לפי עמדתו של הנשיא גרוניס, בהתאם ל"דוקטרינת הבעיה הבלתי בשלה" , ניתן להצדיק, במקרים מסוימים, דחייה של עתירה כנגד חוק, אשר טרם נתקבלה החלטה מנהלית מכוחו ואין עדיין מקרים רלבנטיים בהם יושם הלכה למעשה.

"עמדתי היא כי העתירות אינן "בשלות" להכרעה בשלב זה של ההתדיינות החוקתית ויש לדחותן מן הטעם הזה. חשוב להבהיר כי דחיית העתירות בשל חוסר בשלות אין משמעה הבעת עמדה לגבי חוקתיותו או אי-חוקתיותו של החוק. משמעותה של ההחלטה היא כי בעת הנוכחית ובהליך הנוכחי אין בפנינו תשתית עובדתית מספקת להכרעה בשאלות החוקתיות כבדות המשקל, ויש להמתין ליישום של החוק בעתיד."

לדידו של הנשיא גרוניס, כל עוד לא יושם החוק ובטרם התקבלו החלטות מכוחו, הרי שהפגיעה של החוק בזכויות יסוד, הינה בגדר אפשרות בלבד.

לדידו של השופט ס' ג'ובראן, הליכי הקבלה ליישוב אינם בהכרח רעים, ויכולים לסייע בפיתוח ושמירה על ההתיישבות, בפרט בישובים מרוחקים אשר נסמכים במידה רבה על מאפיינים ייחודיים ועל חיי קהילה, אולם מעיון בתיקון מס' 8 עולה כי שיקול הדעת שניתן לוועדות הקבלה הוא רחב מדי ופותח פתח להדרתם של מתיישבים משיקולים לא רלבנטיים.

לטעמו של השופט ס' ג'ובראן, אין מקום להחיל בעניין זה את "דוקטרינת הבשלות", שכן, ההסדר שנקבע בתיקון מס' 8 מעגן בשטח פרקטיקה מתמשכת של הדרה משיקולים שחלקם אינם רלבנטיים, ולכן מפלים. לאור זאת, קובע השופט ס' ג'ובראן כי יש להורות על בטלותם של סעיפים 6ג(א)(4) ו- 6ג(א)(5) לפקודת האגודות השיתופיות (מבחן ההתאמה לחיי הקהילה ומבחן ההתאמה החברתית), אשר מקנים שיקול דעת מופרז לוועדות הקבלה.

המשנה לנשיא, השופטת מ' נאור, הצטרפה לדעתו של הנשיא גרוניס, לעניין העדר בשלות העתירות והוסיפה כי לאור קיומו של מנגנון הפיקוח והבקרה האובייקטיבי שנקבע בפקודה, יש לחכות ולראות אם מנגנון זה יצליח להתמודד על החששות שהועלו.

השופטת בדימ' ע' ארבל הצטרפה לדעתו של השופט ס' ג'ובראן וכמוהו סברה כי העתירות בשלות להכרעה וכי אין מנוס מלהורות על בטלותם של סעיפים 6ג(א)(4) ו- 6ג(א)(5) לפקודת האגודות השיתופיות.

לטעמה, ועדות הקבלה, המורכבות בעיקרן מאנשים פרטיים, מעניקות כוח לקבל כמעט כל החלטה על בסיס שרירותי, תוך שקילת שיקולים סובייקטיביים העלולים להיות מושפעים מדעות קדומות וסטריאוטיפים.

"שרירותיות זו מבססת פגיעה קשה בשוויון בין הפרטים בהקצאת קרקעות ציבוריות. האם יתכן כי על בסיס התרשמות סובייקטיבית של חבר קהילה ממועמד כלשהו, וללא כל קריטריון שקוף, מדיד ואובייקטיבי ניתן יהיה להחליט למי תוקצה קרקע ציבורית ולמי לא?"

השופט הנדל, הצטרף לעמדתו של הנשיא גרוניס לעניין אי הבשלות של מרבית הסוגיות במעוררת העתירה, והוסיף כי ניתן יהיה להחיל את דוקטרינת ה"בשלות החלקית", שלפיה, בנקודת זמן מסוימת, חלקים מהעתירה יהיו בשלים להכרעה בעוד שאחרים יהיו בוסריים מדי.

עוד קבע כי בחינה של סוגיית הרכב ועדות הקבלה עומדת בתנאים שנקבעו לבשלות חלקית ונכון לדון בשלב זה. לדידו, הרכבן הנוכחי של ועדות הקבלה, מקנה מעמד של רוב לבני היישוב הקהילתי אליו מבקש המועמד להתקבל, דבר אשר עלול ליצור הפליה בלתי מודעת. תימוכין לתופעה זו ניתן למצוא במחקרים מתחום הפסיכולוגיה החברתית, לפיהם קל לנו לפתח תחושות ניכור וסלידה ביחס לשונה מאתנו. בהתאמה, קבוצת אנשים שואפת "לשכפל" את עצמה ולבחור חברים הדומים לה.

השופטת חיות הוסיפה וקבעה כי חוו"ד לעניין התאמה לחיי הקהילה חייבת להינתן על ידי גורם מקצועי, עצמאי ובלתי תלוי וכן קבעה כי המרקם החברתי-תרבותי של היישוב חייב לקבל ביטוי מוצהר ומובהק בתקנון האגודה ולהתבטא בהוויה של הישוב בפועל, אחרת אין יסוד להניח כי מרקם זה יפגע עם קבלת מועמד ליישוב.

השופט מלצר הצטרף לדעתו של הנשיא גרוניס וקבע כי בעתיד יהיה מקום לבחון כל החלטת סירוב על פי נסיבותיה, מטרותיה ונימוקיה. השופט מלצר חתם דבריו של השופט מנחם אלון ז"ל:

"דרישת הסובלנות מטעם הרוב כלפי המיעוט מן הראוי שתאוזן במידה מסוימת של סבלנות מטעם המיעוט כלפי הרוב, איזון שיימצא לפי משקלו הסגולי של כל אחד משני הערכים המתנגדים".

לעניין זה יש לציין את עתירתה של מועצה אזורית מטה יהודה (בג"ץ 13\919 מועצה אזורית מטה יהודה נ' הכנסת) , אשר במהותה ביקשה למחוק את ההבחנה השרירותית בין ישובי הנגב והגליל לשאר ישובי הארץ, שכן, כפי שפורט בעתירה, איסור קיום ועדות קבלה ביישובי המרכז ("ההסדר השלילי") הקפיא, דה-פקטו, פעילות הפיתוח וההרחבה בישובים, ופגע פגיעה קיצונית באגודות השיתופיות בישובי המרכז.

ולטעמנו, נוסיף, כי הפגיעה הגדולה ביותר נובעת מהשפעת הקפאת שיווק המגרשים בישובי המרכז, כתוצאה מדרישת קיום המכרזים, על העלאת מחירי הדיור הפוגעת יותר מכל בעקרון הצדק החלוקתי.

בעניי "ההסדר השלילי" ראו החלטת הנהלת רמ"י מס' 3212 מיום 25.5.2012 "שינוי בהליכי קבלה לישובים בעקבות קבלת תיקון מס' 8 לפקודת האגודות השתופיות".

הדיון בעתירת מטה יהודה עוכב על ידי ביהמ"ש העליון, עד להכרעה בעתירות 2311/11 ו-2504/11 נשוא חוזר זה. לכן, כעת עם הכרעת ביהמ"ש בעתירות אלו, צפוי הליך עתירת מטה יהודה להמשיך.

להרחבה בעניין עתירת מטה יהודה ראו חוזרנו מס' 48/2013 "ועדות קבלה לישובים קהילתיים ולהרחבות של ישובים חקלאיים – עדכון".

לפרטים ולהבהרות ניתן לפנות למשרדינו בתל אביב.