בפס"ד בהליך ערעור שניתן לאחרונה בביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד (בפני כב' השופטים: שילה, שטמר ונד"ב), נקבע כי המערערת, המחזיקה נחלה חקלאית כברת רשות של אגודת מושב כפר חב"ד ואשר הפעילה במשק מכוורת לגידול דבורים, חנות ומרכז מבקרים, עושה שימוש שאינו חקלאי במקרקעין. נקבע כי הפעלת מרכז מבקרים אינה יכולה להיחשב לפעילות נלווית או משלימה לחקלאות ויש להפסיקה. (ע"א 1825-12-12 עוזית שניאורסון נ' רמ"י)

רקע

המערערת מחזיקה במשק בכפר חב"ד כברת רשות של האגודה, המחזיקה חוזה משבצת משולש בין רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ובין הסוכנות היהודית. המערערת מפעילה במקרקעין מכוורות לגידול דבורים ולייצור דבש, מכוח רישיון שהוענק לה על פי הוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור דבש ומכירתו), התשל"ז-1977.

נוסף על המכוורות המערערת מפעילה במקרקעין חנות לממכר דבש, מרכז מבקרים, משחקייה לילדים, וכן מוצבת במקרקעין מכולת קירור (להלן: "השימושים").

המחלוקת בבית משפט קמא הייתה האם השימושים נכללים בהגדרת מטרת השכירות בחוזה, דהיינו "צורכי חקלאות" שעל כן הם מותרים, אם לאו.

בית משפט קמא מצא כי נוכח הוראות החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1101 ובג"צ 1027/04, הפרשנות הראויה של החוזה היא לצמצם את פרשנות צירוף המילים "למטרה חקלאית" לשימושים ופעולות הקשורים אך ורק בייצורה של התוצרת החקלאית, תוך עמידה על המובן הצר של המונחים "תוצרת חקלאית" ו"שימוש חקלאי".

בית משפט קמא הגיע למסקנה כי כל השימושים אינם חקלאיים, שלפיכך נתן צו המורה למערערת לסלק ולהרוס את כל המחוברים במקרקעין שבהם נעשים השימושים ולא לעשות במקרקעין שימוש שאינו חקלאי, מכאן הערעור דנן.

המערערת טענה, בין היתר, כי מדובר בפרשנות של חוזה אחיד ולכן יש לפרשו לפי כוונת הצדדים ולרעת המנסח. בנוסף, טענה כי יש לראות במרכז המבקרים שימוש אינהרנטי נלווה לשימוש העיקרי.

לטענת רמ"י ההלכה הפסוקה קבעה שימושים מותרים כשימושים הקשורים באופן ישיר לשרשרת הפקת התוצרת החקלאית, אשר הכרחיים לקיום הפעילות החקלאית.

בנוסף, נטען כי מרכז המבקרים הוא עסק מסחרי לכל דבר ואינו חלק מובנה או נחוץ לפעילות החקלאית בנחלה

פסיקת ביהמ"ש

המטרות שנקבעו בחוזה השכירות כ- "א. ניצול השטח העליון של הקרקע בעיקר לצורכי חקלאות; ב. הקמת מבנים משקיים, ושימוש בהם למטרה חקלאית; ג. הקמת יחידות מגורים ומגורים בהן; ד. הקמת מבני ציבור ושימוש בהם". (הדגשה שלי-ב.מ)

ביהמ"ש פונה לפרש את הביטוי "בעיקר לצרכי חקלאות" על רקע ההקשר הכללי של החוזה. כלומר, בהמשך להוראה המדברת על כך שהקצאת המקרקעין היא גם למגורים ולמבני ציבור.

על כן, קובע ביהמ"ש כי "ניצולה של הקרקע ביישוב חקלאי הוא לצרכי חקלאות, במשולב עם מגורי המתיישבים ועם צרכיהם כציבור. אנו גם מקבלים את הטענה כי כוונת הדברים היא ששימוש חקלאי משלב, לעיתים כחלק אינטגרלי, פעילות שאינה חקלאית מובהקת כמו מיון, אריזה וכדומה, וכי פעילות נלווית או משלימה במקרקעין צריכה להיות נלווית לשימוש החקלאי ולא די שהיא משלימה את פרנסתו ועיסוקיו של בעל הזכות בנחלה".

אולם, לאחר בחינת הפרשנות שניתנה בפסיקה לפעילות נלווית או משלימה לחקלאות קובע ביהמ"ש כי, לנוכח הכללים שנקבעו בפסיקה "פעילות עסקית מסחרית כזו שמנהלת המערערת, קרי ניהול מרכז המבקרים הכרוך בתשלום, שחוויית הביקור בו כוללת הקרנת סרט, יצירת נרות, התחפשות ומשחקי תפקידים, אינה יכולה להיחשב שימוש חקלאי."

יוער כי, ע"פ החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1316, שנכנסה לתוקף ביום 12.2.2014, שעניינה "שימושים נלווים לפעילות החקלאית בנחלה במושבי עובדים ובכפרים שיתופיים", קיימת אפשרות להפעיל פעילות תיירותית וחינוכית שטח הנחלה, אולם "בשטח כולל שלא יעלה על 150 מ"ר ובלבד ששטח זה הוא נלווה לשטח הבנוי הדרוש לפעילות החקלאית."

בנוסף , יש לאשר את המבנה לפעילות תיירותית וחינוכית בתכנית בהתאם לחוק התכנון והבניה ולקבל את המלצת משרד החקלאות. כל זאת, בכפוף לתשלום דמי החכירה מהוונים בשיעור מלא ו/או דמי שימוש, עליהם יחולו הנחות אזורי עדיפות לאומית שנקבעו. להרחבה ראו חוזרנו 024/2014 "שימושים נלווים לפעילות חקלאית בנחלה במושב".