הנדון: צירוף שטח נוסף לשטח משבצת הנחלות

בפסק דין שניתן ביום 19.11.12 בבית המשפט המחוזי על ידי כב' השופט אהרן מרקובר, נדחתה תביעתה של האגודה השיתופית ניר צבי שהוגשה באמצעות עו"ד עמירם עדיני, כנגד רשות מקרקעי ישראל לצירוף שטח של כ-22 דונם לשטח משבצת האגודה.

לאגודת מושב ניר צבי חוזה משבצת דו צדדי עם רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י"), בנוסף מחזיק המושב חטיבת קרקע חקלאית בשטח של כ-22 דונם אותה הוא מעבד, ואשר הושכרה על ידי רמ"י לאגודה בחוזה שכירות חקלאי (להלן: "השטח הנוסף"). החל משנת 2000 פנתה האגודה לרמ"י בבקשה לצרף את השטח הנ"ל לשטח המשבצת של המושב, ובשנת 2006 החליטה ועדת הקרקעות העליונה ברשות לתכנון ופיתוח החקלאות ההתיישבות והכפר במשרד החקלאות ופיתוח הכפר להמליץ לרמ"י על צירוף השטח הנוסף לשטח המשבצת של המושב.

על אף זאת בתאריך 27.10.09 דחתה הנהלת רמ"י, את בקשת המושב לצירוף השטח הנוסף לשטח המשבצת של המושב (להלן: "החלטת רמ"י"). החלטת רמ"י שלא לצרף את השטח הנוסף למושב הייתה מהטעמים שהשטח הנוסף צפוי לשינוי יעוד, ושהאגודה לא הראתה שמדובר במקרה ייחודי.

על החלטת רמ"י החליטה האגודה השיתופית להגיש תובענה.

עיקר נימוקי האגודה להגשת התובענה היו, בין היתר:

• החלטת רמ"י נגועה בחוסר סמכות, שכן רמ"י הוא גוף ביצועי בלבד ותפקידו לנהל את מקרקעי ישראל בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל. על כן, לפי החלטות מועצת מקרקעי ישראל, ובהעדר טעמים מיוחדים, היה על רמ"י לקבל את המלצת ועדת הקרקעות. משלא עשה זאת, חרג רמ"י מסמכויותיו.

• השטח הנוסף מוחזק ומעובד ברציפות על ידי האגודה מאז הקמת המושב, ללא כל טענה נוגדת מצד רמ"י. על פי תכניות המתאר שחלות על השטח הנוסף, ייעוד השטח הינו לייעודים חקלאיים, ועל כן לאיש זולת המושב אין צורך בו. גם אם ישונה ייעוד הקרקע בעתיד, יוכל רמ"י להשיב את השטח הנוסף לידיו ולשווקו.

• החלטת רמ"י לדחות את בקשת המושב מהווה הפרה של הבטחה שלטונית. זאת כיוון שבתחילת שנות ה-2000, כאשר הוכנה על ידי משרד הבינוי והשיכון תכנית שינוי יעוד לשכנות פרדס שניר בהעיר לוד, הגובלת עם המושב, התכנית חרגה לתוך שטח המשבצת של המושב וגרעה משטחי המושב.

לטענת האגודה הסכמתה לגריעה ניתנה על סמך הבנה שהושגה עם מנהל המחוז ברמ"י, כי כנגד גריעת השטח יפוצה המושב באמצעות השטח הנסוף שיצורף לשטח המשבצת.

• לבסוף, נטען כי המושב בעל מבנה מיוחד לעומת שאר המושבים בארץ כיוון שיש בו משקי עזר רבים. דבר המשליך על חישוב שטח המשבצת, ושכתוצאה ממנו שטח המשבצת של המושב הינו בחסר. ייחודיות הבמושב מצדיקה התייחסות שונה ולכן יש הצדקה לקבל את בקשת המושב.

תשובת רמ"י לטענות הייתה, בין היתר, כדלקמן:

• הסמכות הבלעדית להחליט על צירוף שטחים למשבצת החקלאית נתונה לרמ"י. אשר בוחן בראיה רחבה את מכלול האינטרסים והאילוצים הקשורים בקרקע. אמנם החלטת מועצת מקרקעי ישראל שקביעת גודל נחלה ומספר נחלות במושב נתונה לשר החקלאות מקימה חובת היוועצות של המינהל בשר החקלאות. אך מעמדו של שר החקלאות הינו של גורם ממליץ בלבד.

• סירוב רמ"י לצירוף השטח הנוסף נובע, בין השאר, גם מהצורך לשמור על עתודות קרקע. מדובר בשיקול לגיטימי של רמ"י, במיוחד כאשר לקרקע פוטנציאל לשינוי יעוד מיעוד חקלאי לייעודי מגורים או תעסוקה (על פי תכנית אב קיימת). לעניין זה משמעות רבה שכן אם ישונה יעוד השטח למטרת סחירות, לאחר צירוף השטח הנוסף לשטח המשבצת של המושב, יהיה המושב רשאי לבצע עסקה בשטח ששינה ייעודו בהתאם להחלטות המועצה שיהיו בתוקף באותה עת. אך אם השטח הנוסף יהיה מושכר למושב בעת שינוי היעוד, הוא יידרש להשיבו ללא כל פיצוי.

אין כל מניעה למושב להאריך את חוזה השכירות באופן שיאפשר את המשך עיבוד השטח הנוסף על ידי המושב, ודרישת המושב לצירוף השטח הנוסף לשטח המשבצת מלמדת כי כוונת המושב ליהנות מפירות שינוי היעוד כשישתנה ייעוד השטח הנוסף.

• לא ניתנה על ידי המינהל כל הבטחה שלטונית למושב, או התחייבות מפורשת, לצרף את השטח הנוסף לשטח המשבצת של המושב. בסיכום ישיבה בהשתתפות מנהל מחוז הייתה לכל היותר הצהרת כוונות.

• אין הצדקה להתייחסות מיוחדת למושב בשל גודל המשבצת. גם לאחר הפקעות השטחים, נותר עודף של כ-160 דונם לשטח המשבצת של המושב. אין מקום לצרף שטח נוסף למשבצת היכן שקיים עודף שטח, ודבר זה אף לא אפשרי בשל חוק המכרזים.

בפסק הדין שניתן, קיבל השופט את כל טענות רמ"י, ופסל את טענות האגודה. נקבע כי הנהלת רמ"י היא הגורם המוסמך למתן החלטה אם לצרף את השטח הנוסף לשטח המשבצת של המושב, ועמדתה של ועדת הקרקעות בקשר לכך הינה בגדר המלצה בלבד.

"גם אם ועדת הקרקעות הינה בבחינת "ממליץ סטטוטורי", והמינהל חייב להביא בחשבון את המלצתה, אין בכך לפגוע בשיקול הדעת הנתון למינהל כגורם המחליט סופית אם לאשר את הבקשה"

לא הוכח כי ניתנה הבטחה שלטונית לאגודה בדבר צירוף השטח הנוסף, שכן הקריטריונים להוכחת הבטחה שלטונית לא נענו.

עוד קבע בית המשפט כי לאור העובדה שעל פי חישוב אריתמטי שטח המשבצת של המושב גדול מהמכסה המגעת למושב, ולאור עמדת רמ"י בדבר מדיניותו שלא לאשר צירוף שטחים במקרה שבו שטח המשבצת עולה על המכסה המגעת למושב, לא ניתן לומר כי החלטת רמ"י לוקה בחוסר סבירות.

"המושב לא הראה כי מדובר במדיניות שאינה ראויה או בהחלטה שלוקה בחוסר סבירות מהותי. ההפך הוא הנכון: שיקול זה הינו מסוג השיקולים שהמינהל, האמון על ניהול שטחי המדינה, חייב לשקול, והוא אף מחוייב בכך אם כך הוא המצב, מכח חוק חובת המכרזים".

לכן פסק בית המשפט לטובת רמ"י, וחייב את האגודה השיתופית ניר צבי בהוצאות שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 35,000 ₪.

להרחבה בנושא זה ראו גם חוזרינו מס' 2009/80 – "גבולות שטח משבצת הנחלות במושב" ומס' 2013/37 – "דרישת ממ"י לסימון משבצת הנחלות טרם חתימת חוזה חכירה לדורות".

לפרטים ולהבהרות ניתן לפנות למשרדינו בתל אביב.