הנדון: ביטול הנחות אזורי עדיפות לאומית במיזמים לאנרגיה מתחדשת

מועצת מקרקעי ישראל בישיבתה מיום 13.4.2013 אישרה כי יבוטלו הנחות האזור בהקצאת קרקע למיזמים לאנרגיה מתחדשת, למעט מיזמים הקשורים בביו גז, וכי ההקצאות תיעשנה ב - 91% מערך הקרקע בכל הארץ.

פניית מזכ"ל האיחוד החקלאי עו"ד דודו קוכמן טרם הישיבה:

"סעיף 2.2.2.1 להחלטה קובע:

"על תשלומים בהתאם להחלטה זו לא יחולו הנחות אזור, לרבות הנחות המוקנות ליישובי קו עימות בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל".

קביעה בלתי חוקית זו העומדת בניגוד לסעיף 40(ה) לחוק יסודות התקציב פוגעת בישובי קו עימות ומנוגדת גם למדיניות הקבועה, בין היתר, להצעת החלטה 386 - "מדיניות אחידה למתן הנחות בקרקע" המובאת לישיבת הנוכחית לפיה:

"על אף כל האמור לעיל, עסקאות להקצאת קרקע לתיירות ומסחר בטווח של עד 1 ק"מ מרצועת החוף יחויבו בתשלום מלא (למעט בקו עימות שם מוגדרת ההנחה בחוק)."

מעבר לכך יודגש כי, קידום שימוש באנרגיות מתחדשות, וביניהן האנרגיה הסולארית, הוגדר כאחד היעדים של ממשלת ישראל לעתיד הקרוב, ראה, בין היתר:

· החלטת ממשלה 4450 מיום 12.01.09 שעניינה קביעת יעד מנחה וגיבוש כלים לקידום אנרגיות מתחדשות בפרט באזור הנגב והערבה.

· החלטת ממשלה 3484 מיום 17.7.11 שעניינה מימוש יעדי הממשלה לייצור מאנרגיה מתחדשת בהתאם להחלטת הממשלה 4450.

כדי לעמוד ביעד הביניים שנקבע בהחלטת הממשלה מס' 4450 יש צורך בהקמת מספר רב של מתקנים ותחנות. הצעת החלטה במתכונתה הנוכחית לא רק שאינה מקדמת ומעודדת את מיזמי האנרגיה הסולארית אלא אף מקשה על הוצאתם אל הפועל.

מדובר באזורי ארץ מרוחקים אשר מוגדרים כאזורי עדיפות, בהם ראוי לתת תמריצים לעידוד השימוש במשאב הקרקע ליצירת אנרגיה מתחדשת בנוסף לניצול קרינת השמש הגבוהה באזור, לפיתוח כלכלי וליצירת מקומות תעסוקה חדשים, לעידוד ההתיישבות בנגב ולפיזור הנכסים האסטרטגיים של המדינה, המרוכזים כיום בעיקר באזור המרכז.

ההצעה פוגעת, פגיעה קשה, בפרויקטים לאנרגיה מתחדשת, אשר נמצאים בשלבים מתקדמים, לאחר הליכי תכנון ותיאום ארוכים מול גופים רבים, ובין היתר,: קידום תכנית מתאר ארצית, ביצוע סקרים, אישורי חיל-אוויר, אישורי רשות שדות התעופה, אישורים של הארגונים הירוקים, אישורים של קק"ל ועוד.

נוסף להיותה של ההצעה מנוגדת ליעדי עידוד התעסוקה באזורי עדיפות, היא פוגעת אנושות באינטרס ההסתמכות של יזמים על מדיניות הממשלה בכל תחום מאחר וההחלטה האחרונה בנושא זה, החלטה 1230 מיום 20.7.2011, קבעה כי הנחות אזורי עדיפות לאומית יחולו לפחות עד 20.7.2016.

מוצע: לבטל ההצעה הפוגעת הן בעידוד אזורי עדיפות להקמת מיזמי אנרגיה לייצור חשמל והן בחשיבות המכרעת של הסתמכות יזמים ומשקיעים על החלטות ממשלה ומועצת מקרקעי ישראל."

פניית יו"ר עמותת אדמתי בארי הולצמן בליווי משפטי של עו"ד רון רוגין - טרם הישיבה:

"...........

4. אכן, הלכה ידועה היא כי רשות מינהלית רשאית לשנות, מעת לעת, בכפוף למתן הודעה למשך פרק זמן סביר מראש את מדיניותה; אלא, שכאן לא זו בלבד שלא ניתנה כל הועדה כזו, אלא שבמפורש הצהירה הרשות המנהלית (מועצת מקרקעי ישראל) במסגרת החלטה 1230 כי "תוקף סעיף זה הינו ל-5 שנים מיום אישור ההחלטה כדין".

5. המסקנה המשפטית הינה כי אין מקום לפגוע ולכרסם בעקרון זה עד חודש יולי 2016.

החלטה 1230 הציגה מצג מפורש בדבר יציבות ההסדר לתקופה קצובה בת 5 שנים. היציבות היא חיונית לתכנון כלכלי, עסקי ופיננסי של פרויקט תעשייתי. הענקת תקופת יציבות מינימלית בת חמש שנים – תופעה נדירה למדי ברגולציה בתחום המדיניות הקרקעית, המשתנה חדשות לבקרים – היא הבסיס לכל הפעולות (עתירות ההשקעה) שננקטו – וננקטות – בקידום ופיתוח הקמת מתקני אנרגיה מתחדשת דוגמת טורבינות רוח ואנרגיה שאובה.

6. הגזירה המתוכננת במסגרת הצעת החלטה 389, הווי אומר – ביטול כלל הנחות אזורי עדיפות לאומית להקמת מתקני אנרגיה מתחדשת (טורבינות רוח, אנרגיה שאובה), נוגדת, אם כן, התחייבות ומצג מפורשים, ולכן איננה כדין.

בדיוק כפי שאדם אשר התחייב כלפי משנהו חייב לקיים את התחייבותו, כך – ואף ביתר שאת – רשות מינהלית; היא חייבת לקיים את התחייבותה הכתובה, הפומבית והמוצהרת.

הפתח הצר שנותר לרשות מנהלית להפר את התחייבותה – 'הלכת ההשתחררות' – טעון הוכחת תנאים נוקשים, אשר בוודאי ובוודאי אינם מתקיימים כאן (וכלל לא נבחנו בתהליך הטלגרפי (והרדוד) של דיון בהנהלת רשות מקרקעי ישראל (החלטת הנהלה מס' 3352 מה-9 באפריל 2013)).

על כל פנים, השתחררות מועצת מקרקעי ישראל מהתחייבות קצובה ומפורשת טעונה פיצוי כספי והדברים ידועים.

7. עמותת אדמתי מבקשת להוסיף כי היסוד של משטר דמוקרטי ומינהל תקין, בריא ושקוף הוא קיום ההתחייבות על ידי השלטון; התחייבות, כמו חוזה – יש לקיים.

אין לקבל פרקטיקה גואלת של 'הבטחתי – אך לא הבטחתי לקיים'.

8. שכרה (בטווח הקצר) של הפרת התחייבות – יצא בהפסדה (בטווח הבינוני והארוך).

כיצד מצופה מישובים חקלאיים, הפועלים בשיתוף פעולה עם משקיעים וקרנות הון סיכון, כי ייכנסו להשקעות עתק בתכנון סטטוטורי ארוך, מייגע וממושך הכולל קבלת מלוא האישורים לצורך הקמת פרויקטי אנרגיה מתחדשת בישראל, שעה שבדיעבד ובאופן רטרואקטיבי שומטים את הקרקע מתחת לתחשיב הכלכלי היסודי של עלות הקרקע?!

9. הצעת החלטה 389 מגדילה עשות, עת היא מתיימרת לגזור גזירה בדבר שיוך תשלום מלא של 91% משווי הקרקע באזורי קו העימות (קו העימות בצפון, רמת הגולן והנגב המערבי).

'מתיימרת לגזור' – היות ואין בכוחה של הנחייה מנהלית לסתור הסדר סטטוטורי בחקיקה ראשית של הכנסת הקובע פטור מתשלום דמי חכירה באזורי קו העימות; ראו סעיף 40(ה) לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה- 1985.

מאז ומתמיד, מועצת מקרקעי ישראל נוהגת לכבד הוראת חוק זו (ראו, למשל, הצעת החלטה 386 – 'מדיניות אחידה למתן הנחות בקרקע') והדברים הם אלמנטריים ממש.

10. מובהר בזאת כי במידה והצעת החלטה 389 תאושר על ידי מועצת מקרקעי ישראל, לא יהא מנוס – כמו הענין הצעת החלטה 390 (ראו פניית עמותת אדמתי מה – 21 באפריל 2013 'מצעד איוולת – הצבת חסם תכנוני נוסף בפני בניה למגורים בהרחבות קהילתיות על בסיס תכניות מתאר תקפות על ידי מועצת מקרקעי ישראל (הצעת החלטה מס' 390): פנייה מוקדמת') – אלא לעתור לבית המשפט הגבוה לצדק, מעוזו האובייקטיבי ביותר של האזרח בריבו עם השלטון".