הנדון: הפעלת בתי עלמין בישובים חקלאיים

בשנת 2009 הוציא מבקר המדינה דוח מיוחד שעסק בקבורה בישובים חקלאיים. ממצאי הדוח העלו שחלק מהישובים החקלאיים הפכו את בית הקברות לעסק מסחרי שמכר חלקות קבר לנפטרים שאינם חברי היישוב החקלאי או בני משפחותיהם. חלקות הקבר נמכרו תמורת סכומים גבוהים מהמותר לפי חוק ביטוח לאומי.

הדוח מציין בנוסף, שהמוסד לביטוח לאומי ומשרד הדתות לא פעלו לאכיפת החוקים והתקנות בנושא הקבורה. בעקבות כך, משרד הדתות וביטוח לאומי מקפידים הקפדה יתרה במתן הרישיונות לישובים החקלאיים. בדיקת הבקשות לרישיונות קבורה נעשית על ידי משרד רואה חשבון חיצוני לפני שמתקבל האישור הסופי.

מטרת חוזר זה הינה לעדכן את הישובים בהוראות החוק הרלבנטיות תוך דגש על הוראות החוק בכל הקשור לתקבולים המתקבלים במסגרת פעילות בית העלמין בהתיישבות.

ככלל, הקבורה בישראל הינה באחריות המשרד לשירותי דת ומעורבים בה המוסד לביטוח לאומי, מנהל מקרקעי ישראל, מנהל התכנון במשרד הפנים והרשויות המקומיות.

הרישיון הניתן לקבורה בבתי עלמין בישובים החקלאיים הינו לתקופה של שנתיים ויש להגיש בקשה לחידוש הרישיון מספר חודשים לפני פקיעת תוקף הרישיון.

בהתאם להנחיות משרד המשפטים, המוסד לביטוח הלאומי אינו מעביר דמי קבורה לישובים לתקופה בה לא היה ליישוב רישיון בתוקף ולפיכך קיימת חשיבות רבה להגשת המסמכים טרם פקיעת תוקף הרישיון.

ביחס לקבורה [יהודית] בישראל חלים בין השאר הוראות החוק הבאות המופיעות בנספח לחוזר זה:

1. חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה -1995;
2. תקנות הביטוח הלאומי [דמי קבורה], התשל"ו-1976;
3. תקנות הזכות לקבורה אזרחית חלופית (רישוי תאגידים לענייני קבורה וקביעת נהלי קבורה), התשנ"ט -1998;
4. חוק שירותי הדת היהודיים, התשל"א – 1971;
5. תקנות שירותי הדת היהודיים (חברות לענייני קבורה), התשכ"ז – 1966;

בנוסף הוצאה הודעה על ידי מנכ"ל הרשות הארצית לשירותי דת ביום 24/6/2007 אשר מתייחסת לנושא זה.

הודעת מנכ"ל הרשות הארצית לשירותי דת מיום 24/6/2007

בפנייתו לישובים כתב מנכ"ל הרשות כדלקמן:

"בהתאם לסיכום דברים עם מנהל מינהל מקרקעי ישראל, מדיניות הרשות הארצית לשירותי דת (להלן – "הרשות"), ועדת שרים לענייני קבורה מיום 8/8/104 והחלטתה שקיבלה תוקף בהחלטת ממשלה מס' 2514 (קבר/12) מיום 26/8/04 בהקשר לאתרי הקבורה והתנהלותם, הינכם נדרשים להפסיק לאלתר את מכירת הקברים לנפטרים ו/או לאנשים בעודם בחיים שאינם נמנו/נמנים על תושבי המושב/הקיבוץ.

מדובר בהשחתת משאב לאומי, שלא יועד לצרכי מסחר תחרותיים ו/או להענקת פתרונות קבורה לתושבי חוץ, ומבחינת מינהל מקרקעי ישראל מדובר במעשה החורג מההוראות/הכללים/ההסכמים לכאורה עד כדי "עשיית עושר ולא במשפט".

אשר על כן הינכם נדרשים להפסיק תופעה זו ללא דיחוי על כל המשתמע והנובע מכך".

משמעות הוראות אלו היא:

1. אין לקבור במושב מי שאינם תושבים או בני משפחה בקרבה ראשונה של תושבים.

2. קיים איסור גורף על גביית תשלום ממשפחתו של אדם שנפטר אלא בהתאם להוראות סע' 4 לתקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה), תשל"ו -1976;

3. ניתן לגבות סכומי כסף עבור מכירת חלקת קבר לאדם בעודו בחיים עד לסכום שלא עולה על התוספת הראשונה לחוק שירותי הדת היהודיים.

נכון לשנת 2012 הסכום המותר לגבייה עומד על 4,807 ש"ח בלבד. סכום זה מעודכן מדי שנה בהתאם לעלייה במדד המחירים לצרכן;

4. את התמורה עבור מכירת חלקת קבר בחיים יש להפקיד בחשבון בנק נפרד אשר ישמש אך ורק לצרכי פיתוח בית העלמין, אחזקה ורכישת קרקעות;

5. יש ליידע את חברי היישוב באופן גלוי בכל פרט מהותי הקשור באפשרות לרכישת חלקות הקבר בחיים לרבות סכומים שיש לשלם בעד חלקת הקבר והנחות שלהן זכאי הרוכש.

6. ניתן לגבות עד 120% מהתעריף הקבוע בתוספת לחוק שירותי הדת היהודיים עבור מכירת חלקת קבר בחיים לבן משפחה מקרבה ראשונה של תושב הישוב שאינו תושב בעצמו.

מדיניות המוסד לביטוח לאומי היא שלא להעביר את דמי הקבורה לחברות קבורה אשר אין להם רישיון בתוקף.

תוקף הרישיון שמעניק המשרד לשירותי דת הוא מיום נתינתו. המשרד לשירותי דת עורך ביקורת על כל בקשה לחידוש הרישיון (לרבות באמצעות משרד רו"ח) אשר מקפיד קלה כחמורה על כל הדרישות הקבועות בדין והוראות ההסכם.

חריגה מהוראות אלו משהה את קבלתו של רישיון הקבורה, לעיתים לתקופות ארוכות.

על מנת להימנע מדחייה בחידוש הרישיון מומלץ לפעול בדקדקנות בהתאם להוראות הדין וההסכם.