ביום 21.10.2012 דחה ביהמ"ש העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (כב' השופט א' רובינשטיין, כב' השופט ע' פוגלמן וכב' השופט א' שהם) את ערעורו של קיבוץ מגל (להלן: "הקיבוץ") כנגד פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה, אשר קבע כי להוראות הסכם המשבצת, המקנות לקיבוץ זכות לקבל פיצויים במקרה של ששינוי יעוד והשבת הקרקע למינהל מקרקעי ישראל (להלן: "ממ"י"), אין תחולה בנסיבות בהן שינוי היעוד והשבת הקרקע נעשו ביוזמת הישוב עצמו. ע"א 7434/10 קיבוץ מגל נ' מינהל מקרקעי ישראל.

רקע

הקיבוץ יזם תכנית הרחבה למגורים בקרקעות המשבצת. הקרקע נגרעה ממשבצת הקיבוץ והוקצתה למומלציו, זאת בהתאם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 959.

בעקבות עקירת מטעים בקרקעות שהושבו לממ"י הגיש הקיבוץ לועדת הפיצויים שליד ממ"י תביעה לפיצוי, אותו סמך על הוראות הסכם החכירה בינו לבין ממ"י וכן על החלטות מועצת מקרקעי ישראל.

תביעתו של הקיבוץ לפיצויים נדחתה בטענה כי ממ"י אינו מפצה יישוב המתכנן הרחבה בשטחיו וכי במסגרת חישוב עלויות פיתוח לביצוע ההרחבה הובאה בחשבון עלות פינוי המחוברים.

בעקבות סירוב ועדת הפיצויים לפצות את הקיבוץ, הגיש האחרון המרצת פתיחה לביהמ"ש בחיפה, בה טען כי החלטת ממ"י לא לפצותו התקבלה ללא סמכות ודינה בטלות. כמו כן, טען הקיבוץ כי סירובו של ממ"י עומד בסתירה עם הוראות הסכם המשבצת והחלטות מועצת מקרקעי ישראל.

ביהמ"ש המחוזי (השופטת ב. בר-זיו) דחה את תובענת הקיבוץ וקבע כי הוראות הסכם המשבצת, המקנות לקיבוץ זכות לפיצוי במקרה של שינוי יעוד הקרקע והשבתה לממ"י (סעיף 21 להסכם) אינן חלות בנסיבות בהן שינוי היעוד והשבת הקרקע לממ"י נעשו ביוזמת היישוב עצמו, וכי בנסיבות העניין חלות הוראות בעניין פקיעת חוזה ביחס לשטח, הכלול במשבצת, שנחתם לגביו הסכם פיתוח או חוזה חכירה למגורים ושאינו כולל הוראות בדבר פיצוי (סעיף 30 להסכם).

ביהמ"ש אף ציין, כי היסטוריה של החלטות מועצת מקרקעי ישראל מלמדת כי אין מקום לפיצוי היישוב כאשר שינוי הייעוד נעשה ביוזמתו וכאשר הוא זוכה בעקיפין לטובת הנאה עקב שינוי.

על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי הגיש הקיבוץ ערעור לביהמ"ש העליון.

טענות הקיבוץ

בערעור טען הקיבוץ, באמצעות עו"ד גלי פלד-שבתאי ועו"ד אריה שפירא ממשרד עו"ד ח.שבתאי, כי סעיף 21 להסכם וכן החלטות מועצה רלוונטיות מקנות לו זכות לקבל פיצויים, זאת גם אם יוזם השינוי הוא הקיבוץ עצמו. כמו כן נטען על ידי הקיבוץ כי אין כל סתירה בין הוראות סעיף 21 להוראות סעיף 30 להסכם המשבצת ויכול וההסכם יפקע אך עדיין תוותר לקיבוץ הזכות לפיצויים.

הקיבוץ שלל את קביעתו של ביהמ"ש המחוזי כי ניתן ללמוד מהחלטת מועצת מקרקעי ישראל 737 כי כאשר הישוב הוא היוזם של התכנית אין הוא זכאי לפיצויים. לטענת הקבוץ לא ניתן להישען על החלטה 737 לעיל היות והיא בוטלה על ידי בג"ץ בפרשת "שיח חדש". הקיבוץ הוסיף וטען כי הרחבתו של הקיבוץ וחיזוקו הם בעיקרם אינטרס של המדינה וכי הנהנה העיקרי מבניית ההרחבה הוא ממ"י בהיותו חותם על חוזי חכירה עם מתיישבי ההרחבה וגובה מהם דמי חכירה מהוונים.

עוד טען הקיבוץ, כי אומנם החלטה 959 אינה כוללת הוראה מפורשת בדבר פיצוי החוכרת אגודת הישוב החקלאי, אך אין לראות בכך הסדר שלילי לעניין זה, כפי שניתן לראות, לדברי הקיבוץ, בהחלטות מועצה אחרות דוגמת החלטה 1023, בעניין פיצוי בגין קרקע חקלאית המושבת לממ"י.

טענות ממ"י

ממ"י סמך ידיו על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי ועל קביעתו כי סעיפי ההסכם והחלטות מועצת מקרקעי ישראל הרלוונטיות אינם מזכים את הקיבוץ בפיצוי.

לטענתו של ממ"י אין כל היגיון בפיצוי הקיבוץ שעה ששינוי היעוד נעשה ביוזמתו וכי הפרשנות שהוצעה על ידי הקיבוץ אינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון שעמד בבסיס הסכם המשבצת וביסוד החלטות מועצת מקרקעי ישראל ואף סותרת את תקנת הציבור.

כמו כן, הוסיף ממ"י לחיזוק עמדתו, כי מספר רב של ישובים יזמו שינוי יעוד של חלק ממשבצת החקלאית למטרת הרחבה למגורים בהתאם להחלטה 959, ומעולם לא ניתן פיצוי לפי החלטה 1023.

פסק הדין

ביהמ"ש העליון תמך בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי ודחה את ערעור הקיבוץ תוך שהוא קובע כי אין ללמוד מהסכם המשבצת ומהחלטות מועצת מקרקעי ישראל כי הקיבוץ זכאי לפיצוי בגין זכויותיו והשקעותיו במקרקעין ששונה יעודם ושהושבו לממ"י.

בפרשנות הסכם המשבצת הסתמך ביהמ"ש, בין היתר, על המתווה הקבוע בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 737 תוך שהוא מציין כי:

"אין חולק כי במסגרת המתווה שנקבע בהחלטה 737 - שכללה הטבות מופלגות כלפי מומלצי היישובים החקלאיים עד כדי פסילתה מחמת חוסר סבירות - לא הייתה כל ציפייה מצד היישוב החקלאי לקבל פיצוי בגין שינוי ייעוד הקרקעות החקלאיות. גם בפועל, ככל שעולה מסיכומי המינהל, מעולם לא הוגשה כל תביעה לפיצוי כאמור במסגרת הליך לפי החלטה 737"

לדברי ביהמ"ש, היות וגם במקרה של מתווה החלטה 959, כמו במקרה של הקיבוץ, גלומה "הטבה עבור הישוב החקלאי שאין להקל בה ראש" בדמות האפשרות להעביר לממ"י רשימת מומלצים, אין הוא זכאי לפיצוי, וכך סיכם ביהמ"ש נקודה זו:

"להשקפתי, העובדה שהוראה זו כבר נכללה בחוזה בין הצדדים במועד שבו חלה החלטה 737 (שבמסגרתה היה ברור לכל כי אין זכאות לפיצוי), מלמדת על תכלית הסעיף ותומכת בפרשנות המינהל"

אנו מעריכים כי בנסיבות אחרות זכאית אגודת ישוב חקלאי לפיצוי מלא בגין שטח הנגרע ממשבצת הנחלות הכלול במסגרת חוזה החכירה לדורות גם אם לאגודה זכויות לרכוש הקרקע ביעודה החדש.

עוד בעניין פיצויים בגין השבה/ הפקעת קרקע חקלאית ראו חוזרינו מס' 129/10 – "החלטה על פיצוי השבת קרקע חקלאית שיעודה שונה למגורים" ומס' 6/2012 – "אגודת ישוב חקלאי זכאית לפיצוי הפקעה כחוכר לדורות".

לפרטים ולהבהרות ניתן לפנות למשרדנו בתל אביב.