בפסק דין ה"פ 22222-07-10 עפגין נ' מתיישבי אמנון שניתן ביום 24 לאוקטובר 2011, קיבל כבוד השופט הבכיר, האשם חטיב, את תביעתו של תושב הישוב אמנון שלא להשתייך לאגודה השיתופית הקהילתית אמנון – ישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע"מ (להלן "האגודה הקהילתית").

בישוב אמנון שתי אגודות שיתופיות, האחת אגודת הישוב החקלאי (אמנון – מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ), בה חברים בעלי הזכויות בנחלות, והשנייה, האגודה הקהילתית המאגדת את כל המתיישבים בישוב אשר אינם בעלי זכויות חקלאיות אשר בעיקרם הם תושבי ההרחבה של הישוב.

המבקש, עתר לגבי שלושה נושאים שונים:

א. עתירה לביטול תקנון האגודה הקהילתית, המסמיך אותה לעסוק בעניינים שמטבעם הם של רשות מקומית, והפעולות אשר בוצעו מכוחו.

ב. ביטול ההחלטה להסמיך את האגודה הקהילתית לנהל את העניינים המוניציפאליים בישוב במקום הוועד המקומי.

ג. ביטול חובתו של כל מחזיק בנכס בתחום הישוב להיות חבר באגודה השיתופית הקהילתית.

בעוד שני הצדדים הגיעו להסכמה בדבר שני הסעיפים הראשונים, ובעקבות כך ניתן פס"ד חלקי שלפיו "נאסר על המשיבה (האגודה הקהילתית) לעסוק ו\או לבצע פעולות כלשהן אלא אם פעולות אלה מותרות עפ"י הדין" נותרה להכרעה רק סוגיית הדרישה ממחזיק בנכס בתחום הישוב להשתייך לאגודה הקהילתית.

המבקש טען כי החיוב להתאגד במסגרת גוף פרטי עומד בסתירה לחוקי היסוד ולמגמות בפסיקה.

האגודה הקהילתית טענה כי לפני שרכש את מגרש ההרחבה בישוב, התקשר המבקש בהסכם מול האגודה החקלאית (טרם נוסדה האגודה הקהילתית), ובו הסכים על יסודה של אגודה קהילתית ולחברותו בה.

טענה שנייה הייתה, כי כיוון שהפעילויות הקהילתיות ותחזוקתן ממומנות על ידי האגודה, ואלו אינן ניתנות להפרדה באופן שלא תחול על המבקש, מה גם שהן משביחות את נכסו, ייהנה המבקש מפעילות האגודה גם אם לא יהיה חבר בה, ולכן הדבר פסול, כמובא גם בסעיף 5(א)(6) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) התשל"ג – 1973, המגביל יציאת חבר מהאגודה כל עוד קיים בו סייג המגביל את יציאתו לפי תקנותיה.

לפי חו"ד היועץ המשפטי לממשלה אשר הוגשה לבית המשפט למועצת מקרקעי ישראל, ולמינהל מקרקעי ישראל, אין סמכות להכתיב את תנאי הקבלה לחברות בתאגיד מתחום המשפט הפרטי, דוגמת אגודה שיתופית.

כמו כן, דרישת החברות באגודה כתנאי לרכישת זכויות בישוב עשויה לפגוע בזכויות הקנייניות של המתיישב שלא לצורך, ולכן היא פסולה לפי חו"ד של היועץ המשפטי לממשלה.

לפי חו"ד, את הסתייגות המדינה מהתניה שכזו ניתן לראות בהחלטה 1195 של מועצת מקרקעי ישראל. בהחלטה זו, שעניינה "הליכי המלצה על קבלת מועמדים לרכישת זכויות חכירה במקרקעין חקלאיים ובישובים קהילתיים" נקבעו הקריטריונים אשר תוכל הועדה לשקול בעת מתן המלצה על מועמד לרכישת זכויות בקרקע הישוב, אך חברות באגודה איננה אחד הקריטריונים הנ"ל.

כמו כן דרישה זו בחוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (תיקון מס' 8) התשע"א – 2011 נקבע כי ועדת השגות, שמורכבת מנציגי שרי המשפטים, שר הרווחה, שר החקלאות ופיתוח הכפר ונציג רשם האגודות השיתופיות ורשות מקרקעי ישראל, תהווה ישות אליה ניתן לפנות על מנת לערער על סירוב קבלה ליישוב קהילתי, ומשמעות הדבר היא כי ממ"י יכול להקצות קרקעות בהרחבת ישוב גם למי שלא התקבל להיות חבר באגודה, ולכן, יכול בעל קרקע ביישוב לוותר על שייכותו לאגודה השיתופית.

לבסוף, החלטה 970 של מועצת מקרקעי ישראל, קובעת כי אין בהפסקת החברות באגודה חקלאית שיתופית לשלול מבעל הנחלה זכויות בנחלה והוא רשאי להמשיך להחזיק בקרקע, בתנאי נחלה. לדעת היועץ המשפטי לממשלה, קל וחומר שאם החלטה זו נכונה לאגודה חקלאית, תהיה נכונה גם לאגודה שיתופית קהילתית.

בדיון ובהכרעת פסק הדין ניתן דגש רב על חשיבות הזכות להתאגדות, שהיא גם הזכות שלא להתאגד, השופט ציין בפסק הדין כי "הזכות להתאגדות (...) הוכרה עפ"י פסיקת בית המשפט כאחת מזכויות היסוד הבסיסיות במשטר דמוקרטי. אין עוד ספק כי הגבלת חירותו של אדם, הנמנע על התאגדות מסוימת, לסיים את חברותו באותה התאגדות, פוגעת בזכות יסוד של האדם ובחופש שלו שלא להימנות על התאגדות כלשהיא (...) אמנם גם בזכות יסוד, אפילו כזו המעוגנת בחוק יסוד בוד האדם וחירותו, ניתן לפגוע. אולם בתנאי שהפגיעה תהיה בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועדה לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק, מכוח הסמכה מפורשת בו."

ביחס לטענה כי המבקש חתם על הסכם כי יהיה חבר באגודה השיתופית, קבע השופט כי טענה זו לא נכונה, כיוון שהמסמך המדובר לא היה, ככל הנראה, אלא טופס כללי ששימש את האגודה, ואף איננו חתום על ידי אף אחד מן הצדדים, ובכך קיבל את טענת המבקש.

לגבי הטענה כי יציאת המבקש מן האגודה מנוגדת לתקנה 5 לתקנות האגודות השיתופיות, קבע השופט כי גם טענה זו חסרת כל יסוד, שכן תקנה 5 עוסקת בפקיעת חברות באגודה, אשר איננה אפשרית כאשר קיים "סייג המגביל את יציאתו מהאגודה לפי תקנותיה" ובכך מפנה התקנה חזרה לתקנון האגודה, שסוגית חוקיותו היא הסוגיה העיקרית במשפט. ואין בטענה זו בכדי לגבור על זכותו של המבקש שלא להתאגד.

משלא ראה השופט סיבה הולמת לפגוע בזכות ההתאגדות של המבקש, פסק נגד המשיבה, תוך אימוץ חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה. בד בבד פוסק השופט כי על המבקש יהיה להסדיר את יחסיו עם האגודה, כולל תשלום חובות, והסדרה בהסכמה של קבלת שירותים שהאגודה נותנת.