סעיף 3(ט) לפקודת מס הכנסה עוסק במיסוי הכנסה רעיונית שנוצרה כתוצאה מקבלת הנחה במימוש זכות או הלוואה בריבית מוטבת.

הסעיף קובע כי במידה ואדם מימש זכותו לרכישת נכס (או לקבלת שירות) במחיר הנמוך ממחיר השוק או לחלופין קיבל הלוואה ללא ריבית או בריבית נמוכה מהשיעור שקבע לעניין זה שר האוצר באישור ועדת הכספים, אותם הפרשים יחשבו כהכנסה חייבת במס.

במהלך השנים האחרונות חלו מספר שינויים בהוראות סעיף זה כתוצאה מתיקון מס' 20 לחוק התיאומים בשל אינפלציה בסוף שנת 2007 ומתיקון מס' 164 לפקודת מס הכנסה.

בין השינויים שחלו בוטל הסייג לפיו לא יחולו הוראות הסעיף לגבי הלוואה בדרך של שטר הון שהייתה נכס קבוע לפי חוק התיאומים אצל המלווה.

בהתאם לתקנות מס הכנסה (קביעת שיעור הריבית), התשמ"ה - 1985 שיעור הריבית נקבע כהפרש שבין סך הריבית בה חויב מקבל ההלוואה לבין סך הריבית אותה קבע שר האוצר המחושבת כמדד + 4%.

ביחס להלוואה לעובד נקבעה הקלה לפיה ההפרש יחול בין הריבית בפועל לבין שיעור עליית המדד בלבד רק במידה ויתרת הקרן לא עלתה במהלך השנה על 7,320 ש"ח (נכון לשנת 2011).

סעיף 3(ט) קובע את מקור ההכנסה כדלקמן:

1. הלוואה שניתנה לאדם מלקוח לו הוא מספק שירותים- נחשבת כהכנסה מעסק מכוח ס' 2(1) לפקודה.

2. הלוואה שקיבל אדם מחברה שבשליטתו- תחשב כהכנסה מדיבידנד מכוח ס' 2(4) לפקודה.

3. הלוואה שניתנה בקשר ליחסי עובד מעביד- תחשב כהכנסת עבודה מכוח ס' 2(2) לפקודה.

תקנה 2(א) לתקנות מס הכנסה (קביעת שיעור הריבית), התשמ"ה-1985 תוקנה ונקבע כי בתחולה מיום 2/12/2011 ריבית שר האוצר לעניין הסעיף תעמוד מעתה על שיעור של 5.24% (ללא הצמדה).

בד בבד נקבע כי מעתה, יתבצע עדכון בשיעור הריבית אחת לשנה.

לגבי הלוואות שניתנו לפני יום התחילה, תחושב ריבית בהתאם לתיקון רק בגין יתרת ההלוואה שתהיה ביום התחילה.