מתחילת שנות התשעים עמדתנו הפומבית והנחרצת היא שחיילים משוחררים בני קיבוצים ומושבים העובדים בקיבוץ או במושב השיתופי לאחר שחרורם זכאים למענק עבודה מועדפת.
במשך שנים רבות ניהלנו מאבק ציבורי ומשפטי להכרה בעמדה זו. במהלך שנים אלו פנינו עשרות פעמים לרשויות הנוגעות בדבר שיכירו בזכותם של החיילים המשוחררים בני הקיבוצים לקבל את המענק וזאת מבלי הצורך לרשום אותם כשכירים.
משלא הצלחנו לשכנע את את המוסד לביטוח לאומי לקבל את עמדתנו המלצנו לבני הקיבוצים להביא את העניין להכרעת בית הדין לעבודה.
בעקבות הגשת התביעות בהמלצתנו ע"י עו"ד עודד שמעון החלו להתקבל פסקי דין מבית הדין לעבודה שקבעו בצורה חד משמעית את זכאותם של בני הקיבוצים והמושבים למענק.
כמו כן ניתן פסק דין בבית הדין הארצי בעניין אבירם שקבע שבן קיבוץ חייל משוחרר בשנה שלאחר שחרורו הינו מבוטח מכח החוק ואין קשר לעובדה שלא שולמו עבורו דמי ביטוח אבטלה.
לאחר שניתנו מספר פסקי דין בבתי הדין האזוריים וניתן פסק דין אבירם בביה"ד הארצי שקבע חד משמעית כי בני הקיבוצים מבוטחים בביטוח אבטלה מכוח החוק במשך שנה לאחר שחרורם ללא צורך בתשלום דמי ביטוח שינה המוסד לביטוח לאומי את נימוקיו וטען שהסיבה לדחייה היא כי לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד וזאת בניגוד להוראת חוק מפורשת בסעיף 2 לחוק הביטוח הלאומי הקובעת יחסיי עובד מעביד. (גם טענה זו נדחתה בפסק דין שניתן ע"י בית הדין הארצי כפי שיפורט בהמשך.)
לאחר שניתנו כ- 16 פסקי דין בבתי הדין האזוריים שקבעו את זכאותם של בני הקיבוצים והמושבים פעל המוסד לביטוח לאומי לשינוי החוק.
ב- 26 לינואר 1999 התבשרנו שמאמצנו נשאו פרי והכנסת אישרה תיקון לחוק הביטוח לאומי המאשר את עמדתנו לפיה זכאים בני קיבוצים ומושבים שיתופיים למענק בהסתמך על הוראות סעיף 3 לחוק.
תיקון מספר 33 לחוק הביטוח הלאומי קובע בין השאר:
|
"174א'. הוראות סעיף 174 יחולו גם לגבי חייל שהוא חבר אגודה שיתופית שהיא קיבוץ או מושב שיתופי ואשר רואים אותו כעובד לפי הוראות סעיף 3". |
התיקון לחוק חל על מי שהשתחרר משרות סדיר מיום 1/4/95 ואילך וזאת בתנאי שיגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה למענק עד ליום 31/08/99.
חיילים משוחררים מלפני 1.4.95
התיקון לחוק לא נתן פתרון לחיילים שהשתחררו לפני 1.4.95. אנו המשכנו לטעון שגם על פי נוסח החוק שקדם לתיקון, חיילים משוחררים בני קיבוצים ומושבים זכאים למענק עבודה מועדפת.
לאור זאת טענו שגם חיילים משוחררים שהשתחררו מהצבא לפני 1.4.95, שעליהם לא חל התיקון לחוק, זכאים לקבל מענק עבודה מועדפת.
לתדהמתנו המוסד לביטוח לאומי, על אף פסקי הדין הרבים שניתנו בבתי הדין האזוריים, המשיך לדבוק בעמדתנו שלפיה בני קיבוצים אינם זכאים למענק עבודה מועדפת.
כפועל יוצא מגישתו כמקפחת חיילים משוחררים בני קיבוצים ומושבים הגיש המוסד לביטוח לאומי ערעור לבית הדין הארצי כנגד פסיקת בתי הדין האזוריים .
בהתאם לכך המשיכו להתנהל בבית הדין הארצי מספר תיקים בהם עירער המוסד לביטוח לאומי פסקי דין שנתנו בבתי הדין האזוריים על זכאותם למענק של חיילים משוחררים חברי קיבוצים ומושבים שהשתחררו לפני 1.4.95 שעליהם לא חל התיקון לחוק.
פסק דין שחם ירין
בפסק דין שניתן ע"י בית הדין הארצי ב 9.4.2002 [1] בעניינו של בן קיבוץ נען ע"י כבוד סגנית נשיא בית הדין הארצי השופטת אלישבע
ברק דחה בית הדין הארצי את ערעורו של המוסד לביטוח לאומי.
בית הדין הארצי קיבל בהחלטת כל השופטים את עמדתו של עו"ד עודד שמעון, שייצג את המשיב, ירון שחם מקיבוץ נען וקבע שגם חייל משוחרר חבר קיבוץ שהשתחרר לפני 1.4.95 זכאי לקבל מענק עבודה מועדפת.
"אין המקרה שלפנינו של חיל משוחרר שהינו חבר קיבוץ העובד במפעל הקיבוץ במשך למעלה מששה חדשים במהלך שנת שחרורו הראשונה משירות סדיר, ראוי לאבחון, ממקרה של חיל משוחרר העובד במפעל משפחתי. בשני המקרים , משעולה מהמסכת העובדתית שהחיל המשוחרר היה בגדר עובד אשר עבד בעבודה מועדפת כנדרש - יש לקבוע זכאותו למענק המשולם על פי סעיף 174 לחוק." (דברי השופט פליטמן בעמוד 9 לפסק הדין.)
בצד קביעה זו קובע בית הדין הארצי 2 קביעות חשובות:
- תיקון 33 לחוק הביטוח הלאומי משנת 1999 אינו מחדש אלא מצהיר ומבהיר מצב קיים. לכן גם קודם לתיקון ניתן היה לקבוע שבין הקיבוץ לחייל המשוחרר בן הקיבוץ התקיימו יחסי עובד ומעביד אם הנסיבות העובדתיות מוכיחות כך.
- אדם יכול להיות בסטטוס של חבר קיבוץ, עם זאת בסטטוס של "עובד" ביחסים בינו לבין הקיבוץ "אין רבותא ואין גם מניעה שהמשיב יהא בסטטוס של חבר קיבוץ ובסטטוס של עובד כאחד". (עמוד 9 לפסק הדין)
סיכום
במשך השנים טען המוסד לביטוח לאומי שבני קיבוצים ומושבים אינם זכאים למענק עבודה מועדפת.
עמדה זו קיפחה במשך שנים רבות את החיילים בני הקיבוצים והמושבים שתרומתם לצה"ל היא בין המפורסמות.
כתוצאה מכך חיילים משוחררים בני קיבוצים ומושבים שידעו על עמדת המוסד לביטוח לאומי נמנעו מלהגיש תביעה ובמקרים שהגישו תביעה ונדחו, נמנעו מלערער על הדחייה בעיקר בשל העלויות הכרוכות בכך.
המוסד לביטוח לאומי המשיך לדבוק בעמדתו גם כאשר הפסיד במספר רב של תביעות בבתי הדין האזוריים.
בשנת 1999 תיקן המוסד לביטוח לאומי באופן חלקי את העוול שנגרם, כאשר פעל לתיקון החוק והחלתו על חיילים שהשתחררו מ- 1.4.95.
בעקבות תיקון החוק פירסם המוסד לביטוח לאומי הודעה בה קצב זמן בו איפשר לחיילים משוחררים בני קיבוצים ומושבים שהשתחררו לאחר 1.4.95 לבדוק את זכאותם, וזאת למרות הזמן הרב שחלף מעת השחרור.
תיקון החוק לא הועיל לחיילים שהשתחררו לפני 1.4.95.
כיום, בחודש אפריל 2002 (4 שנים לאחר שהוגש הערעור) קבע בית הדין הארצי שגם בני קיבוצים ומושבים שהשתחררו לפני 1.4.95 זכאים למענק עבודה מועדפת. וזאת גם על פי נוסח החוק שהיה קיים מקדמא דנן כלומר גם ללא התיקון.
חיילים בני קיבוצים ומושבים רבים שקופחו לנוכח עמדת המוסד לביטוח לאומי יתכן ולא יוכלו ליהנות מהחלטת בית הדין, הואיל ופעלו על פי עמדת המוסד לביטוח לאומי ולא ערערו על קביעתו, בין היתר גם מחמת שלא היו להם הכלים המשפטיים והאמצעים הכספיים לכך.
כמוסד ממלכתי האמור לדבוק בערכי היסוד של המדינה והחברה אנו מצפים מהמוסד לביטוח לאומי שיפעל בכל דרך אפשרית באופן שלא יפגעו חיילים משוחררים שפעלו במשך השנים על פי עמדת המוסד ולא ערערו עליה.
מבחינה עניינית על המוסד לביטוח לאומי להתייחס לפסיקת בית הדין כמעין חקיקה חדשה שניתנה כיום בשנת 2002 ולאפשר בעקבות פסיקה זו לבני קיבוצים ומושבים שהשתחררו לפני 1.4.95 לתבוע את זכאותם למענק עבודה מועדפת.
אנו פונים בקריאה למנכ"ל המוסד לביטוח לאומי לתקן את התייחסותו לחיילים בני קיבוצים ומושבים שיתופיים ולפעול במקרה זה כפי שפעל המוסד לביטוח לאומי לאחר תיקון החוק בשנת 1999 ולפנות בפרסום מעל דפי העיתונים בו יאפשר המוסד לביטוח לאומי לחיילים משוחררים בני קיבוצים ומושבים שהשתחררו לפני 1.4.95 ועבדו בעבודה מועדפת, לתבוע המענק אשר היו זכאים על פי החוק.