לאחרונה ניתנו מספר פסקי דין המחדדים את גבולות תחולת השימוש החקלאי במקרקעי המדינה.

מתקן לייצור קומפוסט מבוצה מהווה שימוש חקלאי

ביהמ"ש המחוזי בבי"ש קבע לאחרונה כי מתקן לייצור קומפוסט מבוצת אדם מהווה שימוש חקלאי, עפ 5294/08 בר עידן ייצור ופיתוח בע"מ נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה שקמים.

החברה מפעילה על מקרקעין המצויים בתחום קיבוץ נתיב הל"ה אתר לעיבוד בוצה, המורכבת, בעיקרה, מצואת אדם ומתקבלת ממכונים לטיהור שפכים ברחבי הארץ (מט"שים). ההפקה נעשית על גבי משטחים, שנבנו על ידה, שבמהלכה מתבצע הליך קומפוסטציה של הבוצה. התוצר הוא קומפוסט באיכות גבוהה,המשמש כחומר דישון חקלאי.

רווחיה של החברה נובעים מכך שהיא מקבלת תשלום מהמט"שים, עבור הבוצה שהיא לוקחת מהם. הקומפוסט המתקבל בסופו של דבר, מחולק חינם לכל דורש.

המחלוקת בין הצדדים התמקדה בעיקרה בשאלה, האם השימוש בזבל פרות מהווה תנאי מתנאי ההיתר, באופן שהשימוש בבוצה מהווה חריגה מאותם תנאים ועבירת בניה מצד החברה.

בימ"ש בערכאה ראשונה סבר, כי מתקן לייצור קומפוסט מבוצת אדם, אינו מהווה שימוש למטרה חקלאית.

לעומת זאת, ביהמ"ש המחוזי קבע כי הפעולות הנעשות במקרקעין נושא ההיתר נכנסות לגדר "שימוש בקרקע שדרוש במישרין לייצור חקלאי", כהגדרת חוק התכנון והבניה והתכניות החלות על המקרקעין, ולפיכך הוא עולה בקנה אחד עם ייעודם של המקרקעין.

לגישתו, תהליך הקומפוסטציה הנעשה תוך שימוש בזבל פרות, אינו שונה במהותו מהתהליך הנעשה תוך שימוש בבוצה. התוצאה המושגת היא זהה, ומאפשרת סילוק פסולת בקר או פסולת אדם, בדרך המיטיבה עם הציבור ועם איכות הסביבה.

הוועדה מצאה לנכון להתיר הקמת המפעל לצורך שימוש בזבל פרות, ואין מקום להבחנה המלאכותית שהיא מבקשת לעשות, בין זבל פרות לבוצה. שניהם משמשים לאותה מטרה. שניהם משמשים כחומר גלם ביצור הקומפוסט, שנועד למטרה חקלאית. ואם מותר האחד, אין סיבה לאסור את השני.

"ממה נפשך: אם המלצת משרד החקלאות היא בגדר המלצה בלבד, ואינה חלק מתנאי ההיתר (כטענת המערערת), הרי אין מקום למסקנה, כי ההיתר שניתן על ידי המשיבה חובק בחובו גם את ההמלצה לשימוש בזבל פרות דווקא, אלא מאפשר גם שימוש בחומרים אחרים, לרבות בוצת אדם. אלה וגם אלה מהווים שימוש חקלאי, עד כמה שניתן לפרש את הליך הקומפוסטציה כולו כשימוש חקלאי. אם סבר בית המשפט, כי השימוש בבוצה אינו שימוש חקלאי, היה עליו להגיע לאותה מסקנה גם ביחס לזבל פרות, שכמו בוצת אדם, אינו בגדר "תוצר חקלאי", אלא תוצר לוואי טבעי, של בעלי החיים ובני האדם, המתקיימים מתוצרים חקלאיים אחרים.

הליך הקומפוסטציה מאפשר "שימוש משני" בזבל פרות או בבוצת אדם לחקלאות, וזאת לאחר שאלה נהפכו לקומפוסט בהליך עיבודם. הקומפוסט המתקבל הוא באיכות גבוהה, נקי ומחוטא יחסית, והוא נועד לשמש כחומר דישון חקלאי. למעשה, על פי הגיונה של ההחלטה בבית משפט קמא, היה על בית המשפט לפסול כליל את השימוש בזבל פרות או בבוצת אדם, בהיותם עיבוד של תוצר חקלאי לצורך יצירת מוצר אחר או, לחילופין, להתיר את השימוש בכל אחד מהם, בהיותם מיועדים לאותה מטרה."

בפסיקתה אף הזכירה כב' השופטת את פסה"ד בעניין תנובה המפורט להלן.

מבנה המשמש למיון ביצים ואריזתן הינו בבחינת שימוש חקלאי

ביהמ"ש המחוזי בת"א דן לאחרונה בסוגיית ה"שימוש החקלאי" וקבע כי שימוש במבנה לצורך מיון ביצים הנאספות מן הלולים ברחבי הארץ ואריזתן - הינו שימוש חקלאי, עתמ 2827/08 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית ואח' נגד עיריית פתח תקווה ואח'.

המבנה נשוא העתירה נבנה על המקרקעין בהיתר על פי דין משנת 1996. בהיתר תואר המבנה כ"מבנה חקלאי חד קומתי למיון ביצים".

תנובה שוכרת את המבנה והיא בעלת רישיון העסק למרכז מיון הביצים, שהוצא לראשונה בשנת 1998 ותוקפו הוגבל עד ליום 1.12.2000.

כשביקשה תנובה לחדש את רישיון העסק סירבה עירית פתח תקווה בטענה כי השימוש שעושה תנובה במבנה אינו שימוש חקלאי ולפיכך הוא נוגד את ייעוד המקרקעין שעליהם ניצב המבנה אולם לאחר דין ודברים, חודש רישיון העסק ל-5 שנים נוספות.

כאשר ביקשה תנובה פעם נוספת לחדש את רישיון העסק החליטה העירייה לסרב לבקשה בנימוק כי השימוש המבוצע בעסק הינו "שימוש חורג במקרקעין שייעודם קרקע חקלאית מוכרזת". לפיכך נדרשה תנובה להגיש בקשה לשימוש חורג לגורמים המאשרים, הם הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז וכן הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים.

מכאן באה עתירתה הנדונה של תנובה, לביטול החלטת העירייה שלא לחדש לה רישיון עסק לריכוז, מיון ואחסנת ביצים במבנה החקלאי, מן הטעם כי השימוש המבוצע בעסק שבנדון מהווה שימוש חורג במקרקעין שייעודם קרקע חקלאית מוכרזת.

תנובה טענה כי מרכז למיון ואחסנת ביצים מהווה שימוש חקלאי ולפיכך הולם את הוראות התכנית החלות על המקרקעין.

העירייה טענה, בין היתר, כי מחסן למיון ביצים שאינו סמוך ללולי תרנגולות אינו מהווה חלק מהשימוש החקלאי שכן משעה שהלולים נמצאים במקום אחד והביצים במקום אחר, נותק רצף השימוש החקלאי.

כאמור, המבנה משמש למיון ביצים הנאספות מן הלולים ברחבי הארץ. לאחר פריקת הביצים, מוכנסת כל ביצה וביצה לשיקוף ולאחר מכן למיון על פי הגודל. לאחר המיון נארזות הביצים בתבניות ולאחר מכן הן מובלות לחנויות ולרשתות השיווק.

"... התהליך שעוברות הביצים במרכז המיון אינו מהווה עיבוד של התוצרת החקלאית ובוודאי שאין עסקינן בשלבי המכירה והשיווק של התוצרת. מדובר בפעילות בסיסית שעניינה איסוף התוצרת החקלאית, מיונו על פי גודל ואיכות ואריזתו. פעילות מסוג זה הינה פעילות שנעשתה בעבר בקרבת הלולים והיוותה את ההמשך הטבעי והישיר של הליך הפקת הביצים, אלא שעם השתנות הזמנים ומתוך כוונה לייעל את ההליך ולהבטיח את איכותו, רוכזו השלבים האחרונים המתוארים לעיל במרכזים גדולים שיש בהם את התנאים ההולמים ביותר לכך. במובן זה ניתן לקבוע כי הפעילות הנעשית במבנה נשוא העתירה הינה המשכו הטבעי של תהליך ייצור הביצים ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו."

ביהמ"ש דחה את טענת העירייה, לעניין מרחק המחסן מהלול, בנימוק:

"... אינני סבורה כי בנימוק זה לבדו יש כדי לקבוע כי הפעילות המתבצעת במרכז המיון אינה מהווה שימוש חקלאי, כל עוד לא חורגת הפעילות מאיסוף, מיון ואריזת הביצים, מה עוד שעל פי הנחיות המועצה לענף הלול ..., קידומם של מרכזים מסוג זה וניתוקם מהלולים מומלץ ומיטיב עם הציבור."

אם כן ביהמ"ש קבע כי הפעולות הנעשות במבנה נשוא העתירה נכנסות לגדר "שימוש בקרקע שדרוש במישרין לייצור חקלאי", כהגדרת חוק התכנון והבניה והתכניות החלות על המקרקעין ולפיכך הוא עולה בקנה אחד עם ייעודם של המקרקעין.

שני נימוקים נוספים חיזקו את כב' השופטת מיכל רובינשטיין בהחלטתה: הראשון הינו כי למבנה הנדון היתר בניה שניתן כדין והשני, הוא העובדה כי מדובר בחידוש רישיון עסק שעבד 10 שנים ולא בבקשה שהוגשה לראשונה.

שימוש חקלאי בראי הפסיקה

בפס"ד זה סקרה כב' השופטת מס' פסקי דין שהתייחסו לשאלה אם שימוש במקרקעין הינו שימוש הדרוש לייצור חקלאי, והראתה כי נטיית הפסיקה היתה לצמצם את פרשנותו של המונח לשימושים ופעולות הקשורות אך ורק בייצורה של התוצרת החקלאית תוך עמידה דווקנית על המובן הצר של המונחים "תוצרת חקלאית" ו"שימוש חקלאי".

הלכה מנחה של ביהמ"ש העליון ניתנה בקשר לעסק של הדברה, בעניין בר"ע 30/86:

"ניהול עסק של הדברה אינו דרוש במישרין לייצור החקלאי. מה שדרוש לייצור החקלאי הוא ההדברה עצמה, אך לא ניהול עסק של הדברה. בדומה, מה שדרוש לחקלאות ולייצור החקלאי זהו החריש והדיסקוס והזריעה והקציר, אך מכאן אין ללמוד, כי ניהול עסק של מכירת טרקטורים או מכונות חקלאיות הוא שימוש, הדרוש במישרין לייצור חקלאי."

בע"פ (חיפה) 1305/04 נקבע כי הפעילות הנעשית בבית בד לייצורו של שמן זית אינה "ייצור חקלאי", מאחר שמדובר בעיבודה של תוצרת חקלאית לצורך יצירת מוצר אחר. בפס"ד זה נעשתה הבחנה בין המוצר החקלאי המופק מעיבודה של הקרקע לבין המוצר התעשייתי אותו ניתן להפיק מהתוצרת החקלאית: שלבי הייצור החקלאי כללו על פי ביהמ"ש במפורש גם את השלבים המאוחרים להפקתה של התוצרת כל עוד אלו שלבים המהווים המשך טבעי ומתבקש של הייצור החקלאי:

"...ייצור השמן מן הזיתים אינו "ייצור חקלאי", והוא גם לא נדרש במישרין לשם הייצור החקלאי של הזית, בו ניתן לכלול לא רק את עיבוד האדמה אלא גם את מסיק הזיתים, איסופם, איחסונם, הובלתם, וכיוצא בזה."

בעניין ת"א (ראשון-לציון) 5853/02 נדחתה טענה לפיה במבנה לאיחסון לוחות עץ שעברו תהליכי עיבוד נעשה שימוש חקלאי. נקבע כי אין מדובר באיחסונה של תוצרת חקלאית כי אם במוצר מעובד שאינו מהווה תוצרת חקלאית.

בעניין א9059/04, א12079/04, הרחיב ביהמ"ש את האיסור על שימוש בקרקע חקלאית כך שיחול גם על כלבייה ומרפאה וטרינרית. ראו פירוט והרחבה בחוזרנו 32/2008 'שימוש חקלאי במקרקעי המדינה'.

גם בה"פ 4028/04 דן ביהמ"ש בשאלה מהו שימוש חקלאי והאם הפעלת מרכז מזון, הינה בבחינת שימוש חקלאי. ראו פירוט והרחבה בחוזרנו 58/2008 'מהו שימוש חקלאי במקרקעי המדינה'.

ראו גם חוזרנו המקיף מס' 80/2004 "תחולת השימוש החקלאי במקרקעי במדינה".

לפרטים והבהרות ניתן לפנות לעו"ד שרון בכר במשרדנו בת"א.