ביום 30 במאי שנה זו, יכנס לתוקפו תיקון מס' 7 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל – 1970, אשר עוסק בהתניית חתימת מינהל מקרקעי ישראל בבקשה להיתר בניה במקרקעי ישראל.

בהתאם לתיקון, הודעת מינהל מקרקעי ישראל כי אינו מתנגד לבקשה להיתר בניה, בנכס שהוא מקרקעי ישראל, יהיה תנאי לאישורו של ההיתר (תקנה 2ג1).

2ג1. "(א) על אף האמור בתקנות 2א(6) ו-2ג, לא יינתן היתר בנכס שהוא מקרקעי ישראל, אלא אם כן הודיע מינהל מקרקעי ישראל כי אינו מתנגד לבקשה.

(ב) האמור בתקנת משנה (א) יחול רק בבקשה להיתר אשר מבוקשים בה שטח רצפה חדש או שימוש אשר טרם ניתן לו היתר".

כמו כן נקבע בתיקון כי בין בעלי הנכסים שחתימתם דרושה על הבקשה להיתר בנכס שהוא מקרקעי ישראל יהיו: בעל חוזה חכירה לדורות עם מינהל מקרקעי ישראל (בין אם עסקת החכירה נגמרה ברישום ובין אם לאו) ומי שמינהל מקרקעי ישראל אישר כי הוא בעל זכות בנכס שחתימתו דרושה (תקנה 2א(6)).

2א. "בעל הזכות בנכס שחתימתו על הבקשה להיתר דרושה לענין תקנה 2 הוא:

(1) בנכס הרשום במרשם המקרקעין ושאינו בית משותף כמשמעותו בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן – בית משותף) – הבעל הרשום או חוכרו;

(2) בנכס הרשום במרשם המקרקעין ושאינו בית משותף והוא בבעלות משותפת או חכור למספר חוכרים במשותף – בעל רשום או חוכר;

(3) (בוטלה);

(4) בבית משותף, כל בעלי הדירות בבית המשותף או חוכריהן או נציגות הבית המשותף;

(5) בנכס שאינו רשום במרשם המקרקעין – מי שחייב עליו בתשלום מס רכוש וקרן פיצויים לפי הרשום בפנקסים המנוהלים לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א–1961, או מי שהיה חייב במס כאמור לולא הופטר מתשלומו מכח כל חוק;

(6) בנכס שהוא מקרקעי ישראל, בין אם הוא רשום במרשם המקרקעין ובין אם לאו, ובעל הזכות אינו אחד מאלה המנויים בפסקאות (1) עד (5) לעיל, והוא אחד מאלה:

(א) בעל חוזה חכירה לדורות עם מינהל מקרקעי ישראל אף אם עסקת החכירה כאמור לא נגמרה ברישום;

(ב) מי שמינהל מקרקעי ישראל אישר כי הוא בעל זכות בנכס שחתימתו דרושה; אישור כאמור יכול שיינתן לסוגים של בעלי זכויות, סוגים של נכסים או סוגים של בקשות להיתר";

תיקון זה נעשה בעקבות פסה"ד שניתן בדצמבר 2008ע"י ביהמ"ש לעניינים מנהליים בעניין עת"מ 1662/07 מינהל מקרקעיישראל נ' ניסן כהן הב-רון ואח' (להלן:"עניין הב-רון ו/או העתירההמנהלית"), אשר סתר פסיקה קודמת של ועדות הערר.

עד למתן פסה"ד בעניין הב-רון הייתה עמדת ועדות הערראחידה בעניין, ועל פיה מינהל מקרקעי ישראל לא היה בעל זכות 'וטו' על בקשות להיתר,ואף בהעדר חתימתו ניתן היה להפעיל את ההליך שהיה קבוע בתקנות (2ב ו-2ג) לענייןקבלת ההיתר.

הוועדות קבעו ונימקו כי הן הפרשנות התכליתית והןהפרשנות הלשונית של תקנות 2ב ו-2ג מובילות למסקנה, כי המחוקק לא התכוון להקנותלמינהל מקרקעי ישראל זכות אשר שונה מזכות בעלים פרטי, וכי המינהל כפוף לאותםסייגים אשר אליהם כפוף בעל זכויות פרטי.

כך קבעה גם ועדת הערר בעניין הב-רון, אלא שעל החלטה זוהוגשה העתירה המנהלית אשר במסגרתה דן ביהמ"ש לעניינים מנהליים מפורשותבפרשנות תקנות 2א, 2ב ו-2ג וביטל את החלטת ועדת הערר. ביהמ"ש לענייניםמנהליים קבע כי כוונתו של מתקין התקנות הייתה לייחד את זכותו של מינהל מקרקעיישראל ביחס לבעלי זכויות פרטיים וזאת ניתן ללמוד לדידו, מלשון הכתוב בתקנותומתכליתן. ביהמ"ש ציין בפסק דינו כי הוועדה המקומית תהיה מנועה מלדון בבקשה,אלא אם מינהל מקרקעי ישראל יחתום על הבקשה להיתר.

פירוט אודות פסק דין זה והשלכותיו ראו חוזרנו מס' 117/2008"היתר בניה מותנה בהסכמת מינהל מקרקעי ישראל".

בפברואר 2009, טרם תיקון התקנות כאמור, אימצה ועדת העררבעניין ערר (דרום) 6084/08 משואות יצחק מושב שיתופי להתיישבות של הפועל המזרחיבע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה שקמים, את קביעת ביהמ"ש בענייןהב-רון, הגם שסברה כי בעניין שנדון בפניה ניתן היה להפעיל באופן עקרוני את הוראותתקנות 2ב ו-2ג (היינו ללא אישור המינהל), גם כאשר מדובר במקרקעי ישראל וזאת לאורניתוח לשונן של התקנות ותכליתן. יחד עם זאת, ועדת הערר אימצה את החלטת ביהמ"שלעניינים מנהליים מן הנימוק שבהתאם לחוק יסוד: השפיטה, הפסיקה של בימ"שלעניינים מנהליים, שדרגתו זהה לבימ"ש מחוזי, אמנם אינה מחייבת אותה, אך היאבבחינת פסיקה אשר מנחה את ועדת הערר ובכדי שעמדת ועדת הערר תהיה אחרת מעמדתביהמ"ש של דרגה גבוהה יותר יש צורך ב"טעמים חזקים" לסטות ממנה. באותומקרה לא מצאה ועדת הערר "טעמים חזקים" לסטות מפסיקתו של ביהמ"שלעניינים מנהליים.

ביהמ"ש לעניינים מנהליים בעניין הב-רון קבע כיהמינהל אמנם רשאי שלא לחתום על בקשת היתר, אך יחד עם זאת ציין כי "זכותהסירוב לחתום על בקשה למתן היתר לשימוש חורג, נתונה, כמובן, לבקרה שיפוטית בתחוםהמשפט המנהלי". כלומר, השימוש בזכות הסירוב ע"י המינהל כפופה לביקורתשיפוטית. על כך חזרה גם ועדת הערר בעניין משואות יצחק.

חשוב לציין כי בעניין משואות יצחק הוגש הערר נגד הועדההמקומית על כך שלא קידמה את הטיפול בהיתר הבניה בשל סירוב המינהל לחתום על הבקשהלהיתר. מאחר ומשרד החקלאות אישר באותו עניין כי המבנה לו נתבקש ההיתר הינו לשימושחקלאי, הרי שיש מקום לתקוף את המינהל עצמו בגין החלטתו, שכן כאמור החלטה זו נתונהלביקורת שיפוטית.

תיקון התקנות ואימוץ פסה"ד של ביהמ"שלעניינים מנהליים מחזקים את מינהל מקרקעי ישראל ונותנים לו כוח בלתי מעורער מולחוכריו, כך שיוכל לנצל את מתן האישור לבקשות שיוגשו לו בהתאם לנסיבות שיתאימו לוותוך הכפפה לתשלומים שונים, כפי שימצא לנכון.

 אשר על כן, ראוי כי תנועות ההתיישבות, על כל גוניהן,יתאחדו כנגד תקנות אלו ויפעלו בכל הדרכים האפשריות לביטולן, לרבות בערכאותהמשפטיות.

לפרטים והבהרות ניתן לפנות לעו"ד שרון בכר במשרדנו בת"א.