לאחרונה ניתן בביהמ"ש העליון פס"ד עקרוני בעניין הזכות להשבת מס שנוכה במקור, בשל טעות.

ע"א 9670/05 גיל חברה לפיתוח ותעשיות בע"מ, נגד פקיד שומה ת"א.

נסיבות פסק הדין

במהלך חודש ספטמבר 1984 שילמה החברה המערערת לבעלי מניותיה סך השווה ל-10,000,000 דולר ארה"ב כדיבידנד. מן הדיבידנד נוכה מס במקור. מאוחר יותר, נקבע כי הדיבידנד חולק לבעלי המניות שלא כדין, ועל בעלי המניות להשיבו לחברה.

ביהמ"ש נדרש לשאלה האם זכאית החברה שמרווחיה שולם הדיבידנד לקבל החזר של סכום המס שאותו ניכתה במקור בגין הדיבידנד?

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי קבע כי מס ששולם בטעות עודנו מס, ולפיכך הכספים שאותם שילמה החברה לפקיד השומה, הגם שלא אמורה הייתה לשלמם, הינם בבחינת מס ששולם ביתר. עם זאת, קבע בית המשפט, כי בהתאם לסעיף 6 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979 ובהתבסס על העקרונות שנקבעו בפסיקה, ההסדר הקבוע בסעיף 160 לפקודה – החזר מס יתר בעקבות שומה - מהווה דיני עשיית עושר ולא במשפט ספציפיים לצורך הפקודה, ואין מקום לפנות להוראותיו הכלליות של חוק עשיית עושר, כטענת החברה.

בנוסף, קבע בית המשפט כי הגם שמקבלי התשלום הם בעלי המניות והחברה שימשה כ"אמצעי גבייה" להעברת המס מבעלי מניותיה לפקיד השומה, באמצעות ניכוי המס במקור, הרי שסעיף 160 לפקודה, החל על "כל אדם ששילם מס", אינו מבחין בין הנישום לבין המנכה במקור, ולפיכך חל גם על החברה. עוד קבע בית המשפט כי זכותו של המנכה במקור להשבת מס ששולם על ידו ביתר כפופה להחזרת הסכומים שקיבלו בעלי המניות כדיבידנד.

לאור העובדה שסעיף 160 הנ"ל חל הן על נישום והן על מנכה במקור, היה על החברה לפעול בהליכים על פיו בתוך 6 שנים, ומשלא עשתה כן ואחרה את המועד הרי שדין תביעתה להידחות.

כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את התביעה. מכאן הערעור שהוגש לעליון.

פסק הדין של בית המשפט העליון

ביהמ"ש העליון הגיע למסקנה לפיה הסכום שנוכה במקור וששולם לפקיד השומה מהווה "מס".

לדבריו, המס שאותו שילמה החברה לפקיד השומה, אף שלא היה אמור להשתלם כלל, מהווה מס בגין דיבידנד ששולם בטעות, והקביעה כי הדיבידנד אינו דיבידנד אינה מעלה או מורידה לעניין סיווגו של התשלום כמס. לפיכך, דינן של טענות החברה לפיהן אין עסקינן ב"מס" אלא ב"כספים ששולמו לפקיד השומה שלא כדין" להידחות, הואיל ומדובר במס ששולם בטעות.

כמו כן ביהמ"ש העליון הגיע למסקנה כי סעיף 160 לפקודה אינו חל על החברה ומשכך, נשמט הבסיס שעליו נשען חלק ניכר ממסקנותיו של ביהמ"ש המחוזי.

ביהמ"ש מאמץ את טענת החברה לפיה סעיף 160 לפקודה עוסק בזכותו של נישום להחזר מס ששולם על ידו ביתר או בטעות, בין בדרך של ניכוי ובין בדרך אחרת, ואולם סעיף זה אינו מסדיר את זכותו של צד שלישי שאינו הנישום, לתבוע מפקיד השומה כספים השייכים לו, שהגיעו לידי פקיד השומה ללא ביסוס שבדין. למרות סיווגו של התשלום בגין הדיבידנד כמס ששולם בטעות, סבור ביהמ"ש כי החברה צודקת בטענתה זו.

ניכוי במקור הינו אמצעי גבייה בלבד, שנועד לגבות את המס מהנישום, סמוך ככל הניתן למועד צמיחת ההכנסה, ולמנוע מן הנישום להשתמש בכספי המס לתועלתו האישית. במקרה הנדון, אין חולק כי החברה אינה הנישום אלא מי שניכה מס במקור עבור הנישומים, שהם בעלי מניותיה, קרי – שימשה אמצעי גבייה עבור רשויות המס בגין ההכנסה שצמחה, לכאורה, לבעלי המניות עקב משיכת הדיבידנד (שעה שסברו הגורמים המוסמכים במערערת כי הדיבידנד חולק כדין, מתוך רווחיה של המערערת). משכך, סבור ביהמ"ש כי אין מקום להחיל על המערערת את הוראותיו של סעיף 160.

לאור האמור, הואיל וסעיף 160 אינו חל על המקרה דנן וכנגזרת מכך, דיני ההשבה הספציפיים הקבועים בו אינם חלים אף הם, הרי שהמסקנה לפיה זכאותה של החברה להשבת המס ששולם על ידה ביתר נובעת מדיני עשיית עושר הכלליים, היא בלתי נמנעת.

ביהמ"ש קבע כי אין כל מניעה להחיל את הוראותיו של חוק עשיית עושר בעניין, ולקבוע כי ככל שעומדת לחברה זכות השבה של כספי המס שאותם ניכתה במקור בגין הדיבידנד שבוטל, הרי שזכות זו עומדת לה מכוח דיני עשיית העושר הכלליים הקבועים בחוק זה.

מאחר וטענותיו של פקיד השומה כנגד זכאותה של החברה להשבת הסכום שנוכה במקור - נדחו, הרי שאין מנוס מלקבוע כי על פקיד השומה להשיב לחברה סכומים אלו, בכפוף לאי-התיישנותה של עילת התביעה.

הואיל והבקשה למתן הוראות שהוגשה לבית המשפט של פירוק, במסגרתה ביקש המפרק ליתן סעד הצהרתי בדבר זכותה של החברה להשבת הסכום שאותו ניכתה במקור ושילמה לפקיד השומה כמס בגין הדיבידנד הוגשה ביום 12.10.94, כחודש לפני תום תקופת ההתיישנות בת שבע השנים, קבע ביהמ"ש כי עילת התביעה של החברה לא התיישנה.

לאור כל האמור לעיל, קיבל ביהמ"ש העליון את הערעור וביטל את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי. תביעת החברה התקבלה במובן זה שהחברה זכאית להשבת הסכום שאותו ניכתה במקור והעבירה לפקיד השומה כמס בגין הדיבידנד שבוטל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15.10.84 ועד למועד השבתו לחברה בפועל.

לפרטים והבהרות ניתן לפנות לעו"ד שרון בכר במשרדנו בת"א.