שנת תשס"ח הבאה עלינו לטובה תהיה שנת שמיטה (ספטמבר 2008 – ספטמבר 2007).

שנת השמיטה הינה שנת שבתון לארץ ולפיכך עיקרה של השמיטה הוא שמיטת הקרקע, והצווים הם לחקלאי המעבד את הקרקע.

בשנה זו נאסר לעבד את הקרקע ועל בעלי הקרקע נאסר לנהוג ביבול כברכושם הפרטי.

ההכנות לקראת שנה זו במוסדות השונים כמו: במשרד החקלאות, ברבנות הראשית, בועדות הכשרות ועוד, הן בעיצומן בשני מישורים: במישור של המגזר החקלאי ובמישור של המגזר הצרכני.

1. המגזר החקלאי:

   החקלאים יכולים לעבור את שנת השמיטה בכמה דרכים:

   1. אוצר בית דין

      מתאים בעיקר למשקי מטעים ובמידה פחותה למשקי ירקות.

      המשמעות היא שבעלי האדמות מפקירים את אדמתם ומוסרים את הטיפול באדמתם לידי נציגי הציבור (בית הדין) שמטפלים באדמות וביבול באופן המותר עפ"י ההלכה. בית הדין שוכר את שירותיו של החקלאי המטפל מטעמו ומקבל הוצאותיו ושכרו.

      נדרש כאן קשר הדוק בין החקלאים – בית-הדין והצרכנים המוכנים להשתמש בתוצרת זו.

      לכך תידרש רשת ביטחון מתאימה ע"י המדינה.

      בכל מקרה מספר קטן של חקלאים יוכלו להשתמש בשיטה זו.

   2. יצור בבתי צמיחה עם מצעים מנותקים

      מתאים לגידול ירקות ויקבל כנראה עזרה במימון משרד החקלאות.

   3. משתלות מטעים והדרים

      העבודה במשתלות בהקשר לשנת השמיטה, מתפרסת על תקופה לפני תחילת שנת השמיטה ועד לשנת תשס"ט. הנושא מחייב בתי צמיחה ומצע מנותק, וכן השבתת חלק מהשטחים.

   4. טיפול בקרקע על פי "היתר המכירה"

      קיימת דרך הלכתית להפקיע מהקרקעות חלק מאיסורי השביעית וחובותיה. באמצעות מכירת הקרקע לגוי, שאיננו מחויב במצוות.

      "היתר המכירה" הונהג לראשונה עם חידוש הישוב היהודי בארץ ישראל, בשנת תרמ"ב. מאז הוא נוהג בכל שנת שמיטה. הרבנות הראשית היא המוסד הממונה על הנושא. רוב החקלאים נזקקים ל"היתר המכירה" באשר השבתת כל קרקעות היהודים איננה אפשרית בשלב זה מסיבות רבות. כמו: פרנסת החקלאים, שיווק התוצרת שנאסרת באכילה בשיווק ובמסחר, יצוא לחו"ל, שמירה על קרקעות ועוד.

      חקלאים המעוניינים להשתמש ב"היתר המכירה" צריכים לפנות לרבנות הראשית על מנת להסדיר את "היתר המכירה" עבורם.

   5. השבתת משקים

      קיימת קבוצת חקלאים (10%-15%) אשר יבקשו להשבית כליל את פעילות המשק בשנת השמיטה. יש להניח שהמדינה תקציב מימון לתמיכה חלקית בחקלאים אלה. זאת יעשה במסגרת קריטריונים מוגדרים וברורים, כגון: הוכחה שחקלאים אלה עבדו את האדמה בשנים עברו ושיווקו ממנה יבול.

   בימים אלה מתקיימים דיונים להקצאת תקציב להפעלה ולתמיכה בפעילויות לעיל.

2. המגזר הצרכני:
   1. מרבית הצרכנים קונים תוצרת "מהיתר המכירה".אומדן הצרכנים שאינם מקבלים את "היתר המכירה" מגיע לכ- 14%-15% מכלל הצרכנים. כן קיימות תעשיות מזון בהכשרי בד"ץ, שיזדקקו לחומרי גלם שלא מהיתר המכירה.

   2. הצרכנים שאינם מקבלים את "היתר המכירה" מאורגנים בדרך כלל בועדות כשרות. כל אחד לפי דרכו (כ-10 ועדות כשרות מוכרות עד כה).

   3. מקורות האספקה – מדיניות משרד החקלאות היא לספק את הירקות והפירות לפי צרכי ועדות אלה במחירים סבירים. יחד עם זאת המדיניות היא להעדיף תוצרת ישראלית במידה מירבית והשלמה על ידי יבוא.