לאחרונה ניתן פס"ד בביהמ"ש המחוזי בת"א, המאשר ניכוי מע"מ תשומות, בגין החזקת רכב עבודה, בשיעור של 90%. זאת בניגוד לעמדת מנהל מע"מ שאישר ניכוי של 66% בלבד (עש 1097/04, על רד הנדסה מעליות (1992) בע"מ נגד מע"מ ת"א1).

מנהל מע"מ הסתמך על תקנה 18(ב)(2) לתקנות מע"מ, לפיה - כאשר עיקר השימוש בנכס הוא לצרכי העסק ומנהל מע"מ לא קבע את היחס בין שני השימושים (עסקי ופרטי), רשאית החברה לנכות 2/3 ממס התשומות. לפיכך הותר לחברה ניכוי תשומות בגין החזקת רכבי עבודה בשיעור של 2/3 בעוד החברה טענה כי יש להתיר לה תשומות בשיעור של 100% שכן המדובר ברכבי כוננות המשמשים למתן שירות למעליות במשך כל שעות היממה.

למעשה, המחלוקת בין מנהל מע"מ לחברה היתה עובדתית. כאשר ביהמ"ש קבע בסופו של דבר כי השימוש המכריע בטנדרים הוא אכן שימוש לטובת העסק וזאת בהסתמך על מסכת הראיות שהוצגה:

כאמור, ביהמ"ש קבע כי עפ"י חומר הראיות, אמור היה מנהל מע"מ להגיע באופן סביר למסקנה חד משמעית באשר לחלק היחסי בעיקר השימוש בנכס, ולא היתה הצדקה לעשות שימוש בהוראות תקנה 18(ב)(2). גם האפשרות התיאורטית לעשות שימוש ברכבים באופן חריג לצרכים פרטיים, לא הצדיקה את עמדת המנהל.

בנסיבות העניין, קבע ביהמ"ש כי גם אם לא ניתן לקבל את טענת החברה בדבר שימוש עסקי של 100%, ניתן לקבוע חלק יחסי של שימוש עיקרי בנכס לצרכי העסק, בשיעור של 90%, ולהתיר את הניכוי בהתאם.

לאור פס"ד זה יש לבחון שימושים מעורבים בהם ניתן לנכות מע"מ בשיעור גבוה משני שליש בהתאם לשיעור שימושם המדויק בעסק.

לפרטים נוספים והבהרות ניתן לפנות לרו"ח דוד רותם במשרדנו בת"א.