ביה"ד האזורי לעבודה קיבל תביעת חברת קיבוץ לדמי אבטלה וקבע כי לעניין חוק הביטוח הלאומי יש לראות במפעל ובקיבוץ כמעביד במשותף של חברת הקיבוץ ובהתאם לקבוע, כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעביד, (בל 1508/07 פרגר ויניאר אסתר נ' המוסד לביטוח לאומי).

שורש המחלוקת העקרונית אשר נדונה בבימ"ש: האם התקיימו יחסי עובד- מעביד בין חברת הקיבוץ לבין הקיבוץ ו/או בינה לבין מפעל של הקיבוץ, שבו עבדה לכל אורך 40 שנות חברותה בקיבוץ ובפרט, האם התקיימו יחסים שכאלה, מחודש אוגוסט 2004, עת עבר הקיבוץ שינוי בהגדרת היחסים שבין הקיבוץ לחבריו, במעבר לתוכנית "רשת ביטחון".

נסיבות המקרה

התובעת הייתה חברת הקיבוץ עד לחודש יולי 2006 ובמשך 40 שנה.

בשנת 98 התקבלה התובעת לעבודה כמזכירה במפעל, המתנהל כתאגיד עצמאי אשר בבעלותו המלאה של הקיבוץ, שם עבדה עד לחודש אוגוסט 2006, תאריך פיטוריה.

עד שנת 2004 היחסים בין הקיבוץ לחבריו היו מבוססים על פי מודל "אורחות החיים". משנת 2004 עבר הקיבוץ שינוי והיחסים בין הקיבוץ לחבריו הוגדרו מחדש על פי מודל "רשת הביטחון" אשר במהותו יצר קשר ישיר בין תקציבו של החבר לבין גובה שכרו.

לצורך קביעת רמות השכר, של כל משרה ומשרה, שכר הקיבוץ חברה חיצונית.

בכדי לשמור על פערי שכר סבירים, בין חברי הקיבוץ, הוגבלו רמות השכר כך שהפער בין הגבוה ביותר לנמוך ביותר, לא יהיה יותר מעד פי 1.5.

משכורתה של התובעת נקבעה על ידי הקיבוץ. לתובעת ניתנה זכות ערעור על השכר אך היא ויתרה על זכות זו לנוכח שביעות רצונה מרמת השכר.

הקיבוץ משלם בעבור חבריו, דמי ביטוח, על פי סיווג 01, בפטור מתשלום לענף ביטוח אבטלה.

סל השירותים שניתן לחברים טרם השינוי נשאר על כנו, באשר חלק משירותים אלו ניתן בסבסוד וחלקם בתשלום כזה או אחר.

לתובעת הוצאו באופן קבוע, על ידי המפעל, תלושי שכר בהם פורטו כל רכיבי שכרה והניכויים. תלושי השכר הנ"ל, שימשו אך לצורך פנימי.

התובעת הגישה תביעתה לביטוח הלאומי בדצמבר 2006, עת לא הייתה חברת קיבוץ.

המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת החברה לדמי אבטלה מהנימוקים:

היא אינה עונה להגדרת "עובדת" שבחוק הביטוח הלאומי וכי בינה לבין המפעל (צ.ח.מ אפיקים) ו/או הקיבוץ (אפיקים) לא התקיימו יחסי עובד-מעביד.

היא אינה מבוטחת בביטוח אבטלה, גם מהסיבה שלא שולמו בעבורה דמי הביטוח בענף זה, לאור העובדה כי חברי הקיבוץ מחויבים בתשלום לביטוח הלאומי על פי דרוג מסוים ופטורים מתשלום בענף האבטלה.

כנגד החלטה זו הוגשה התביעה לביה"ד האזורי לעבודה.

נימוקי פסק הדין

1. אם על פי מודל "אורחות החיים" מחויבות חבר הקיבוץ לעבודתו התבססה על חברותו באגודה השיתופית וכשותף לרווחיה ותקציבו לא היה מושפע מעבודתו, הרי שעל פי מודל "רשת הביטחון" מחוייבותו של החבר לעבודתו נובעת באופן ישיר משכרו קרי הוא משכיר את שירותיו ובתמורה מקבל שכרו, בלי קשר ודאגה לרווחי האגודה השיתופית, שגם להם הוא שותף, אך שכרו אינה מושפע מהם באופן ישיר.

2. חברי האגודה חוייבו לעבוד כתנאי לקבלת תקציב ולא רק לצורך קביעת רמת השכר.

3. עיון בתלושי השכר של התובעת מלמד כי היו מפורטים בהם רכיבי שכרה לרבות זכאותה לימי חופשה ומחלה כשבנוסף היו מפורטים בהם הפרשות וניכויים שונים. מעבר לתלושי השכר הרי שגם מכתב הפיטורים שקבלה התובעת מוביל למסקנה שלצורך חוק הביטוח הלאומי יש לקבוע כי בין התובעת לבין המפעל/הקיבוץ, התקיימו יחסי עובד מעביד.

4. בסעיף 3 לחוק הביטוח הלאומי נקבע:

"לענין חוק זה רואים חבר אגודה שיתופית העובד במפעל האגודה או מטעמה - כעובד ואת האגודה - כמעבידו; אולם בחבר אגודה שיתופית שהיא קיבוץ או מושב שיתופי רואים את החבר כעובד, ואת הקיבוץ או המושב השיתופי כמעבידו, אם החבר עוסק בתפקידו במסגרת סידור העבודה ולא על פי התקשרות אישית בינו לבין מעביד אחר, אף אם אין התפקיד מבוצע במפעל האגודה או מטעמה".

5. החלפת סדרן העבודה במינהל משאבי אנוש ויכולת החבר לקבוע את מקום עבודתו, אינם נוגדים את תקנון הקיבוץ ואת סעיף 3 לחוק הביטוח הלאומי.

6. אי תשלום דמי ביטוח לענף אבטלה (סוג 01), אינו משנה את העובדה כי החברה זכאית לדמי אבטלה. "לא התשלום המסוים למל"ל קובע אם מבוטח זכאי לגמלה הנובעת מתכלית התשלום, אלא העובדות המזכות בזכויות".

נדגיש כי פסק דין זה של בי"ד אזורי לעבודה אינו בבחינת הלכה מחייבת ואף הוגש כנגדו ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

לפרטים נוספים ולהבהרות ניתן לפנות לגב' שרונה שחר במשרדנו בעפולה בטלפון 04-6484785.