בפני ביהמ"ש המחוזי בת"א עמדה השאלה האם על רשות מוניציפאלית הפועלת באזור יהודה ושומרון, בשטח המצוי תחת ממשל צבאי, חלה חובת תשלום "מס שכר" על פי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (עמה 1110/01 מועצה מקומית אריאל נ' פקיד שומה פתח תקוה).

המועצה ערערה על החלטת פקיד השומה שלא להשיב לה את סכומי מס השכר לשנים 1994-1998, שכן לטענתה לא חלה עליה חובת תשלום מס שכר מאחר והיא אינה "אזרח ישראלי" ואינה "תושב ישראל" לצורך חוק מע"מ. לשיטתה, אין מקום לחייבה במס על בסיס טענת שוויוניות או הפליה ביחס לרשויות אחרות שבתוך מדינת ישראל לאור ההבדלים המהותיים שבינה לביניהן. לחלופין טוענת המועצה כי אין לחייבה במס שכר בגין עובדיה הפלסטיניים.

ביהמ"ש דחה את הערעור, תוך כך שמיקד את הדיון במהותו של המס על הערך המוסף, מהותו של מס צריכה וההצדקה בהטלתו ונימק את החלטתו:

מס השכר המוטל כיום במלכ"רים בשיעור 7.5% מהשכר, בתמצית, הוא מס עקיף המוטל על הערך המוסף של הרשות שהיא מוסד ללא כוונת רווח. הערך המוסף הכפוף למיסים העקיפים המוסדרים בחוק מס ערך מוסף נמדד במספר דרכים, כאשר הערך המוסף של פעילות מלכ"ר נמדד בהתאמה לשכר שהוא משלם, המשקף את הערך המוסף שצומח מהמשאבים האנושיים ושתמורתם משולם שכר. במילים אחרות, גובה השכר, שמשלם מלכ"ר לעובדיו, הינו למעשה הדרך לכימות הערך המוסף שמצמיח אותו מוסד.

אין חולק כי הרשות המקומית מעניקה ערך מוסף לרווחת תושבי העיר אריאל. תושביה והבאים בשעריה, הם צרכני שרותיה. הרשות המקומית מתפקדת ומעניקה שירותים בדומה לרשויות מקומיות כדוגמתה בישראל. תושביה הם 'ישראלים' כתושבי רשויות מקומיות שבתוך הקו הירוק. הכנסותיה של הרשות המקומית ניזונות הן מגבית מסים מקומיים כרשויות מקומיות בישראל, הגם שמכוח מעשי חקיקה שונים, והן מתקציבים ממשלתיים, של ממשלת ישראל, מקופת החינוך, האוצר, הפנים וכיוצא בזה. הפלטפורמה עליה פועלת המועצה, התשתיות שהוענקו לה ולתושביה דומים בעיקרם לאילו המוענקים לרשויות מקומיות ישראליות בתחומי המדינה ואזרחי ותושבי המדינה. דומה כי הורתה של העיר אריאל בהחלטת מדינה והולדתה בתקציבי מדינה. אותה הצדקה מוסרית פיסקאלית להטלת מס השכר, מתקיימת גם אם פעילותה השוטפת של הרשות המקומית, המועצה מבוססת ב- 70% כדבריה על גבית מסים מקומיים. אותם מסים מקומיים משולמים על ידי תושבי העיר שהם "אזרח ישראלי" כקבוע בחוק.

בנוסף לכך מצא ביהמ"ש כי לשון החוק קובעת במפורש כי הרשות המקומית היא "אזרח ישראלי", שכן היא 'נשלטת' על ידי מפקד האזור או הממונה מטעמו, כקבוע בתחיקת הביטחון. מפקד האזור או הממונה מטעמו הוא "אזרח ישראלי". התקנון מכפיף את כוחה של הרשות המקומית להוראות הממונה הבא מטעם מפקד האזור. די בכך כדי להביאה בגדר "אזרח ישראלי".

ביהמ"ש דחה גם את טענתה החלופית של המועצה, המתייחסת לעובדיה הפלסטינים, וקבע כי הואיל והשכר משמש אמת מידה לקביעת הערך המוסף שיוצרת המועצה ואין המס מוטל על השכר ככזה, הרי שהעובדה כי עובדיה אינם אזרחי ישראל אינה מעלה ואינה מורידה. המועצה היא מוסד (מלכ"ר) שהוא "אזרח ישראלי" ואף צרכני אותו מוסד, מרביתם הם "אזרח ישראלי" שהם תושבי העיר. ההצדקה להטלת המס מתקיימת הן ברשות המקומית והן בתושביה ככל שהוא מגולגל בדרך של גביית מס על כתפי התושבים.

לפניות ולהבהרות ניתן לפנות לרו"ח אמיל ויינטרוב במשרדנו בת"א.