ע"פ חוק הביטוח הלאומי "נכה" מוגדר/ת כתושב/ת ישראל שאינו/ה עקר/ת בית, שמלאו להם 18 שנים ועדיין לא הגיעו לגיל פרישה שעקב ליקוי מתקיים בהם אחד מאלה:

1. אין להם כושר להשתכר ואינם משתכרים 25% מהשכר הממוצע במשק (1,884 ₪).

2. כושרם להשתכר והשתכרותם בפועל צומצמו עקב הליקוי ב-50% או יותר.

סעיף 208 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי תנאי לקביעת אי כושר להשתכר הוא שנקבעה למבוטח נכות רפואית בשיעור 60% לפחות או בשיעור 40% לפחות במקרים שלאחד הליקויים נקבעה נכות רפואית בשיעור של 25%.

סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "עקרת בית" כתושבת ישראל, שמלאו לה 18 שנים, ועדיין לא הגיעה לגיל פרישה, נשואה שאינה עובדת אלא במשק ביתה ובעלה מבוטח בביטוח הלאומי בביטוח זקנה ושארים למעט הסייגים הבאים:

1. היא עבדה כשכירה או עצמאית 12 חודשים רצופים או 24 חודשים לא רצופים ב-48 החודשים שקדמו להגשת התביעה לקצבת נכות .

2. היא חיה בנפרד מבן זוגה , ולא גרה עמו ב-24 החודשים, שקדמו להגשת התביעה למוסד.

סעיף 195 קובע כי "עקרת בית נכה" היא מי שעקב ליקוי גופני, שכלי או נפשי, ממחלה מתאונה או מלידה אין לה הכושר לעשות עבודות שמקובל לעשות במשק בית רגיל או כושרה לעשות עבודות משק בית נצטמצם עקב הליקוי ב-50% או יותר.

תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(הוראות מיוחדות לענין עקרת בית), התשמ"ד -1984, קבעו כי התנאי לבדיקת אי כושר לתפקד הוא שנקבע לעקרת הבית אחוז נכות רפואית בשיעור 50% לפחות. בנוסף קבעו התקנות כי עקרת בית נכה אינה זכאית לתוספת תלויים עבור בן זוג.

בהתאם לחקיקה הנ"ל נוצר מצב בו נכה שלא עבדה לפני נישואיה ואחוז הנכות הרפואית שלה נמוך מ-50%, הוגדרה ע"י הביטוח הלאומי, לאחר הנישואים, כ"עקרת בית נכה" וקצבת הנכות נשללה ממנה.

לאור האמור, על מנת למנוע מצב בו נישואים מביאים לביטול הזכות לקצבת נכות כללית, הוסיף תיקון 93 סייג נוסף להגדרת נכה כעקרת בית. בסייג נקבע כי מי שהייתה זכאית לקצבה לפני נישואיה לא תוגדר כעקרת בית והקצבה לא תישלל ממנה.

תחילתו של התיקון לחוק היא מיום 1/03/2007 והוא יחול על מי שנישאה החל מ-24 חודשים לפני יום התחילה ואילך.

לפרטים נוספים ולהבהרות ניתן לפנות לגב' שרונה שחר במשרדנו בעפולה בטלפון 04-6484785.