- כללי
רשם האגודות השיתופיות, עו"ד אורי זליגמן, קיבל את הערעור שהגיש מושב ניר בנים על החלטת הבורר, עו"ד משה שפורן, וקבע כי לרפתנים במושבים אין כל עדיפות בכל מה שנוגע ליחידות ההשתתפות בתנובה ("מניות תנובה") על פני חברי האגודה האחרים.
- פסיקת הבורר
- פסיקת הרשם
פסק הדין, המשתרע על 45 עמודים, מנתח באופן מעמיק את מערכת היחסים שבין הרפתן לבין המושב, שהייתה קיימת במשך שנות דור. הוא בוחן את המציאות כפי שבאה לידי ביטוי בפעולות עצמן, אופן הרישום של הפעולות בספרי האגודה, בדו"חות המס של הרפתנים עצמם, באספקלריה של מערכת היחסים שבין תנובה לאגודות החברות בה, בין הרפתנים לתנובה, ובין הרפתנים לחברים אחרים במושב שאינם רפתנים .
רשם האגודות השיתופיות קיבל את הערעור וקבע:
- הרפתנים לא שילמו על חשבונם עבור מניות תנובה.
- התשלום עבור מה שכונה "מניות תנובה" יכול שייחשב כתשלום של הרפתנים להון אגודת המושב. אין פסול בכך שהשתתפות בהון במושב תיגבה מהמשתמשים בענף מסוים, במקרה זה ענף החלב. תשלום זה אינו הופך המשתמשים לבעלים של הנכס עצמו שנרכש על ידי האגודה ושייך לה.
- מניות תנובה הן קניינה של האגודה, וכך גם נרשמו "מניות תנובה" בספרי האגודה.
- מניות המושב בתנובה הן נכס של האגודה שנרכש במסגרת פעילות הקואופרציה השיתופית ולמען רווחת כלל חבריה. וכך, חברותו של המושב בתנובה היא תוצאה של פעילות המושב, כגוף עצמאי למען חבריו, ולא מכוח הסכם שליחות או נאמנות בין המושב לבין חבריו בכלל, ובין המושב לרפתנים בפרט.
- החלטת ועידת תנובה משנת 1999, בה הוחלט לקבוע את חלקו של כל חבר בתנובה, אינה מחייבת במישור היחסים שבין המושב לחבריו. החלטות ועידת תנובה לחוד, ומערכת היחסים שבין המושב לחבריו לחוד.
- הרפתנים לא נשאו בפועל בתשלום "הון מניות", שכן לא היה כל הבדל בין המחיר ששילמה תנובה לרפתנים, חברי אגודות – מהם נגבה תשלום על חשבון ההון, לבין רפתנים אחרים, שלא שיווקו חלב באמצעות אגודות. אלה ואלה שילמו תשלום זהה, באופן שהיצרנים העצמאיים שילמו קומיסיון גבוה יותר מחבריהם במושבים, בגובה ההשתתפות בהון.
בגוף פסק הדין, סמך הרשם את ידיו בין השאר על חוות הדעת המקצועיות שהוגשה על ידי החתום מטה במהלך הבוררות.
פסק הדין של הרשם, עתיד לשים קץ למחלוקות שפרצו במושבים, בעניין זה אשר התעצמו על רקע האפשרות למכירת תנובה למשקיע זר, והתנגדותם של רבים מהרפתנים למהלך.
פסק הדין של הרשם הוא סופי. עם זאת, הרפתנים יכולים לנסות לתקוף את פסק הדין בבג"ץ. אם יעשו כן תעבור ההכרעה לבית המשפט העליון.
תחילת הפרשה בתביעה שהגישו שישה עשר רפתנים ממושב ניר בנים נגד המושב. הרפתנים טענו שהם זכאים לעדיפות בחלוקת מניות תנובה או לפחות לעדיפות בחלוקת הדיווידנדים שמקבל ויקבל המושב עבור מניותיו בתנובה, בשל כך שבמשך השנים שבהם שיווקו את תוצרת החלב שלהם לתנובה, באמצעות המושב, הם חויבו בתשלום של 2% מכל תשלום עבור החלב, כהשתתפות ברכישת מניות תנובה. טענת הרפתנים הייתה, שכשם שועידת תנובה קבעה את זכויות חברי תנובה, באופן שכל אגודה – מושב וקיבוץ - קיבלה מחצית מהמניות שחולקו על בסיס שוויוני ומחצית על בסיס שיווק תוצרת, כך זכאים גם הם לקבל בראש ובראשונה מניות על בסיס היקף השיווק, שבא לידי ביטוי בתשלומים ששילמו על חשבון הון, ולהתחלק עם שאר חברי המושב ביתרה, על בסיס שווה. במלים אחרות: הרפתנים דרשו לקבל בכל מקרה של קבלת הטבה מתנובה רווח בכורה , ובמקרה של חלוקת מניות בפועל, אם תתקיים בעתיד, הם דרשו לקבל כמות מניות על פי מפתח דומה .
הבורר קיבל את התביעה וקבע, שאכן הרפתנים זכאים לעדיפות, וכי חלוקת ההטבות מתנובה תתחלק בין חברי האגודה על פי המפתח לחלוקת המניות שנקבע בועידת תנובה: מס' המניות שהתקבלו בגין החלוקה הראשונית (9,068) על בסיס שיוויוני בין כלל החברים במושב, ומס' המניות שהתקבלו בגין השיווק (24,002) על בסיס השיווק בפועל. כפועל יוצא קבע הבורר את חלקם של הרפתנים בסך מניות תנובה שבידי המושב.
המושב הגיש ערעור על החלטת הבורר. את הערעור הגישו, בשם המושב, עורכי הדין חיים פרוכטר ויהודה וישניצקי, ממשרד אטיאס פרוכטר ושות'.