בחוזרנו 97/2004 "תחולת השימוש החקלאי במקרקעי המדינה", סקרנו את סוגית השימוש החקלאי במקרקעי ואת תחולת השימוש החקלאי.

לאחרונה דן ביהמ"ש בשאלה מהו שימוש חקלאי והאם הפעלת מרכז מזון, הינה בבחינת שימוש חקלאי. צביקה חיימזון נגד מינהל מקרקעי ישראל ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר ה"פ 4028/04.

מהות עסקו הקיים של מבקש ההיתר, הוא מזון המוכן מגרעינים שונים, אותם הוא רוכש, העוברים עיבוד של ריסוק, גריסה וכדו', לצורך הפיכתם למזון למשק החי. כאשר וכל המזון אותו הוא מייצר נמכר הלאה.

המבקש ביקש היתר לבצע תוספות בניה, להרחבת מרכז המזון, במשק החקלאי שהוא מחזיק, ולצורך כך נדרשת חתימת המינהל, כחתימת בעלים, המהווה תנאי לדיון בבקשת ההיתר.

בין היתר ביקש להוסיף ולבנות שני מבנים גדולים לפיטום עגלים, מתוך כוונה שמרכז המזון ישרת גם את העגלים במשקו.

משרד החקלאות, אליו הועברה הבקשה לאישור, דחה את הבקשה בין השאר מן הטעם כי היקף המפטמה אינו סביר ואינו הגיוני וגם לא כלכלי וכי גם אם היתה נבנית מפטמה כזו, לא דרוש לה מבנה כל כך גדול. בהתאם לכך סרב המינהל לאשר את הבקשה.

לגישת המינהל, יש לראות בפעילות יצרנית זו כפעילות מסחרית גרידא, אשר איננה בבחינת עיסוק חקלאי ומכאן שאינה בבחינת שימוש חקלאי בקרקע. היקף הפעילות הרחב של העסק של המבקש מלמד על פעילות מסחרית תעשייתית בהיקף רחב במיוחד. כמו כן, טוען המינהל כי העובדה שהמבקש מייצר ומוכר תשומות, הדרושות להליך הייצור החקלאי, מלמדת כי אין מדובר בפעילות חקלאית וכי מעמדו זהה לכל יצרן אחר, המייצר תשומות חקלאיות ומוכר אותן הלאה כגון: יצרן תרופות, הדרושות לחיסון משק החי, או יצרן דשנים וכימיקלים, הדרושים לגידולים חקלאיים, כמו גם יצרן של חומרי הדברה וריסוס.

באותו עניין טען המינהל, כי כחלק ממדיניות לעידוד הפעילות החקלאית במושבים ובפרט למושב הנדון (מושב ערוגות), נקבע כי דמי החכירה, אשר ישולמו למינהל, יעמדו על דמי חכירה סמליים, ללא קשר לגודל המשק או לשוויו או למיקומו. לטענת המינהל, שימוש לא חקלאי בתחומי המשק של מבקש ההיתר מביא לכך שפעילות תעשייתית או מסחרית נהנית מהטבות והנחות מפליגות המיועדות לחקלאות גרידא. אין כל הצדקה למצב שכזה ועל כן אין להעדיף את אינטרס המבקש על פני כל יצרן מזון אחר. כמו כן, פעילות שאינה קשורה בטבורה למשאבי קרקע חקלאית ושניתן לעשותה בכל איזור תעשייה אחר בארץ אינה אותה פעילות חקלאית הזכאית להטבות של המינהל, על פי מדיניות המינהל.

ביהמ"ש קבע על פי התיאור העובדתי שהובא בפניו כי "הפעלת מרכז המזון מלמד על דבר היותו של המבקש כיצרן ומוכר של תשומות הדרושות להליך הייצור החקלאי. מעמד זה זהה למעמדו של כל יצרן תשומות אחר בחקלאות ואין לראות בפעילותו, שהינה פעילות מסחרית עסקית בתחום המזון, כפעילות חקלאית. ...ניהול עסק של ייצור מזון אינו דרוש במישרין לייצור החקלאי. מה שדרוש לייצור החקלאי הוא המזון עצמו, אך לא ניהול עסק של ייצור מזון שכזה."

ביהמ"ש התייחס גם לסוגיה של ייצור לצורך שימוש עצמי וקבע כי חקלאים העוסקים בחקלאות של משק החי ומקיימים לצידו מרכז מזון לשימושם, כדי להוזיל את עלויות ההזנה אזי יוכר ויותר אותו מרכז מזון כשימוש חקלאי משום שהוא מהווה אמצעי עזר לתפעול המשק החקלאי הקיים בכללותו. אולם כאשר מדובר בעסק מסחרי המנותק מכל עיסוק חקלאי במשק – לא יוכר השימוש בקרקע כשימוש חקלאי.

נוסיף ונציין כי הפסיקה העדכנית מראה כי לכל הפחות יש לכלול בגדר "שימוש חקלאי" את השימושים הבאים : גידול מזון צמחי לאדם ולחי (ירקות, פירות וכד') ; גידול תוצרת חקלאית לשימוש התעשייה (כותנה ; עצים לתעשיית הנייר וכד') ; גידול צמחים לצורכי נוי (פרחים, דגים, דשא, יער וכד') ; גידול ואחזקת בעלי חיים לכל מטרה שהיא (פרות, סוסים, כלבים, צאן וכד') בין בשטח הפתוח ובין במבנים (פשוטים או משוכללים) לכל צורך (מאכל, רבייה, נוי, רכיבה וכד') ; ענפי עזר לגידולים (בתי מיון ואריזה, מאגרי מים וכד').

לפרטים ולהבהרות נוספים ניתן לפנות לעו"ד שרון בכר במשרדנו בת"א.