- ערעור על פסק הבוררות
- מושב ניר בנים הגיש ערעור על פסק בוררות שקבע כי חלק מיחידות ההשתתפות ("ממניות") תנובה שהוקצו למושב בעקבות ועידת תנובה מ- 1999 שייכות לרפתנים בלבד.
- הערעור לרשם הוגש האגודות השיתופיות, עו"ד אורי זליגמן, על ידי עורכי הדין חיים פרוכטר ויהודה וישניצקי, ממשרד אטיאס פרוכטר ושות'.
- באי כוח המושב טוענים, כי עוד בטרם יבשה הדיו על הפסק שניתן על ידי עו"ד משה שפורן, הספיק הוא להכות גלים בקרב אגודות שיתופיות רבות בכלל ואגודות החברות בתנובה וחבריהן ששיווקו תוצרת חקלאית לתנובה בפרט, כמו כן בקרב בעלי עניין אחרים כמו נושיהם של אגודות שיתופיות וחברים באגודה. אלו גם אלה מצפים בדריכות להחלטת הרשם, שכן ברור לכל כי להותרת פסק הבורר על כנו, תוך יציקת תוכן חדש למשמעות צורת התיאגוד "אגודה שיתופית", עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת, שמניות תנובה הן רק קצה הקרחון שלה.
עיקרי הטענות בערעור
- ד) כזכור, פסק הבורר כי אותו חלק ממניות תנובה שהתקבל על ידי המושב בהתבסס על שיווק חלב על ידי רפתני המושב משויך להם בלבד.
באי כוח המושב טוענים, שכל כולו של פסק הבורר מבוסס על המשמעות שיש לתת להחלטת ועידת תנובה מ-1999 לשנות את תקנון תנובה ולהקצות לחברי תנובה יחידות השתתפות. הבורר מתייחס להחלטה זו כנקודת מוצא, בירור זכויותיהם וחובותיהם של החברים התובעים ושל האגודה במערכת היחסים הפנימית שלהם, בעוד שלהחלטות וועידת תנובה יש משמעות אך ורק במערכת היחסים שבין תנובה לחבריה בלבד.
שגיאות הבורר
- עו"ד פרוכטר ועו"ד ווישניצקי טוענים כי בעשותו כן, שגה הבורר באופן דרמטי.
ראשית – אין להשליך מעובדות חיצוניות למערכת היחסים שבין האגודה לחבריה, על תוכן החוזה שבין האגודה לחבריה.
שנית – ובבחינת קל וחומר, אין האירוע של ועידת תנובה שהתקיים ב-1999, יכול ללמד, באופן רטרואקטיבי, על תנאי החוזה שעליהם הוסכם בין האגודה וחבירה, אשר נכרת והתגבש בשנים שקדמו להחלטת הועידה.
ועידת תנובה 1999
- החלטת ועידת תנובה מ-1999 קבעה כעובדה נוסחה לחלוקת יחידות השתתפות בתנובה לאגודות השיתופיות החברות בתנובה.
הנוסחה שנקבעה שם היא נוסחה שרירותית המבוססת על פשרה בן נציגי החברים בוועדה המכינה, כי שאושרו בסופו של דבר בוועידת תנובה.
כתוצאה מכך קיבלה האגודה חבילה אחידה של 33,070 יחידות השתתפות. היא לא קיבלה חבילה המורכבת משני סוגים: חבילה של יחידות מסוג "שיווק" וחבילה אחרת מסוג "שוויון". כמות היחידות שהוקצתה לאגודה מבוססת על הפרמטרים שיש להציב בנוסחה לבירור מספר היחידות, כפי שהדבר אושר בוועידה.
הנוסחה שעל פיה בוצע החישוב רלוונטית אך ורק לנוסחה עצמה. היא אינה מבטאת זכויות כלשהן ולבטח אינה "כותבת" – יש מאין ובאופן רטרואקטיבי – את תנאי החוזה שבין האגודה לחבריה. מבחינה זו כמות היחידות שהוקצתה לאגודה היא מעין "קופסא שחורה". מי שיציץ לתוכנה ימצא את הנוסחה שנכתבה בוועידת תנובה 1999. מה שיוצא מה"קופסא השחור" הזו הוא כמות כוללת ואחידה של יחידות השתתפות.
החוזה שבין האגודה לחבריה, הגלום בתקנון האגודה ובהתנהלות של הצדדים לפני וועידת תנובה אינו מושפע ואינו יכול להיות מוכרע על פי תוכנה של אותה קופסא שחורה. כל אלה הם מושכלות יסוד.
נוסחת החלוקה אינה נובעת מזכויות משפטיות
- באי כוח המושב מוסיפים וטוענים כי אמירה לפיה האגודה קיבלה 24,068 יחידות "בגין היקף השיווק והתשלום עבור הון מניות" היא נכונה מבחינת אופן ההצבה של הפרמטרים בנוסחה ב"קופסא השחורה" בלבד.
אין זה נכון שמשפטית לאגודה זכות עצמאית לקבלת אותן יחידות השתתפות. במילים אחרות, אילו התקבלו היחידות עקב זכות משפטית, כי אז המושב היה זכאי לכפות את הקצאתן בהליך משפטי עוד לפני הועידה וכנגד זו הייתה צריכה להתקיים חובה מצד תנובה להקצותן.
הכול יודעים, שעל תנובה לא הייתה מוטלת חובה משפטית להקצות את היחידות כפי שהוקצו, כפי שלאגודה לא הייתה זכות משפטית לתבוע את החלוקה.
הזכות שהקימה ועידת תנובה לאגודה הייתה הקצאה של יחידות השתתפות על פי נוסחה. לפיכך, הנוסחה שנקבעה בוועידת תנובה 1999 – בכל הנוגע לסיבות המשפטיות שבעטיין קיבלה האגודה את היחידות – אינה מלמדת מאומה. מאליו מובן, שאין באותה נוסחה כדי ללמד באורח כלשהו על תוכן החוזה שבין האגודה לחבירה.
החלטת הבורר מובילה למצבים בלתי נסבלים
- עו"ד פרוכטר ועו"ד וושינצקי טוענים כי התוצאה אליה הגיע הבורר, לפיה חלק הארי מיחידות ההשתתפות מוחזקות ע"י האגודה בנאמנות בלבד, והזכויות הנובעות מהן שייכות
למשיבים, ואילו חלק אחר שייך לאגודה, מובילה לסיטואציה בלתי נסבלת. כיצד תתקבלנה החל מעתה החלטות באגודה (כמו גם במאות האגודות האחרות החברות בתנובה) ביחס לחברותה בתנובה? כיצד תצביע האגודה בועידת תנובה כאשר זכויות ההצבעה המוקנות לה הן על פי מספר יחידות ההשתתפות שהוקצו לה?
- פסק הבורר אף עושה פלסתר מאישיותה המשפטית של האגודה ומרוקנה מתוכנה ומנכסיה. על פי פסק הבורר, אין האגודה מחזיקה בנכסים או אמצעי ייצור כלשהם עבור עצמה אלא היא שלוחה ונאמנה עבור חבריה, באופן שהקניין בנכסים אלו שייך לחברים, ולמוסדות האגודה אין אפילו סמכות לדון ולהכריע באשר לאופן חלוקת המשאבים. כך לגבי מניות תנובה, כך לגבי מכסות החלב, ואם נלך לשיטתו של הבורר כך יהא אף לגבי החלקות החקלאיות, הכלולות במשבצת האגודה, מכסות המים וזכויות האגודה בתאגידים חיצוניים.
שגיאות נוספות
- בהמשך הערעור מוסיפים וטוענים באי כוח המושב שהבורר שגה באי החלה נכונה של דיני השליחות ודיני הנאמנות כשהם מוחלים על מערכות יחסים הנתונות למרותה של פקודת האגודות השיתופיות.
טרם נקבע מועד לדיון בערעור.
גרסת הדפסה
קיבוצים מספר: 085-2005
חלוקת "מניות תנובה" לחברים במושב
ערעור על פסק הבוררות
א) מושב ניר בנים הגיש ערעור על פסק בוררות שקבע כי חלק מיחידות ההשתתפות ("ממניות") תנובה שהוקצו למושב בעקבות ועידת תנובה מ- 1999 שייכות לרפתנים בלבד.