ביום כ"א באייר התשס"ה (30 במאי 2005), התקבל בכנסת תיקון מס' 31 לסעיף 58 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשס"ה – 2005, בדבר הגבלת זכותו של תושב ששהה מחוץ לישראל. תיקון זה פורסם בספר החוקים ביום 6 ביוני 2005.

סעיף 58(ב)

סעיף 58(ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי קבע עד לתיקונו את הכללים הבאים:

1. תושב ישראל השוהה בחו"ל לאחר 1 במרס 2001 במשך שנתיים רצופות או יותר ואינו משלם דמי ביטוח בריאות , או שהוא מפגר בתשלומיו יותר מ-12 חודשים תישלל ממנו הזכות לקבלת שירותים רפואיים בישראל.

2. על מנת לשוב ולהיות זכאי לקבלת שירותים רפואיים בישראל עליו להמתין חודשיים בגין כל "שנת היעדרות" מן הארץ.

3. כ"שנת היעדרות" מהארץ תחשב שנה שבמהלכה התגורר תושב ישראל 182 יום לפחות, גם אם לא רצופים, מחוץ לישראל.

4. תקופת ההמתנה המינימאלית היא 4 חודשים, ותקופת ההמתנה המקסימאלית 24 חודשים.

5. "חודש" - תקופה של 25 ימי שהייה רצופים בישראל.

להלן עיקרי התיקון:

התיקון שהתקבל קובע כי תקופת ההמתנה לא תעלה על 18 חודשים, וכן מסמיך את המוסד לביטוח לאומי לקבוע, לגבי אדם מסוים, תקופת שהייה רצופה, במהלך חודש קלנדרי, הפחותה מ-25 ימים, אם אותו אדם הוכיח, להנחת דעתו של המוסד, כי בשל עיסוקו קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את קיצור התקופה.

תיקון זה מקצר את תקופת ההמתנה לכל המבוטחים, וכן מאפשר לאדם שמרכז חייו בישראל, אך עיסוקו מחייב אותו לנסיעות תכופות לחו"ל, להשלים את תקופת ההמתנה הנדרשת ממנו לפי החוק.

סעיף 58 (ד) –

סעיף זה מאפשר לאדם החייב בתקופת המתנה לשלם למוסד הביטוח הלאומי תשלום חודשי מיוחד במשך 12 חודשים רצופים ובכך לפדות את תקופת ההמתנה, ובלבד שלא פיגר בתשלום החודשי המיוחד יותר מ-3 חודשים.

גובה התשלום החודשי המיוחד טרם תיקון החוק נקבע על סכום דמי ביטוח בריאות שמשלם עובד המקבל שכר בגובה 5 פעמים השכר הממוצע כפול 2.8.

התיקון שהתקבל מקטין את התשלום המיוחד כך שיעמוד על סכום דמי ביטוח בריאות שאותם נדרש לשלם עובד שהכנסתו היא השכר הממוצע כפול 5 , וכן מקצר את תקופת התשלום המיוחד מ-12 חודשים ל-6 חודשים בלבד.

הפחתת היקף התשלום המיוחד ופריסתו על תקופה קצרה יותר מאפשרת לאדם החייב בתקופת המתנה לפדות תקופה זו בכסף בפרק זמן קצר יותר, ולהקדים בכך את זכאותו לשירותי בריאות לפי החוק.

יחד עם זאת, נוספה לסעיף 58(ד)(3) הוראה הקובעת כי למשך התקופה שמתום תקופת התשלום המיוחד ועד למועד שבו הייתה מסתיימת תקופת ההמתנה של אותו אדם, אילולא שילם את התשלום המיוחד, או עד תום 12 חודשים, לפי המוקדם, לא יהיה האדם ששילם את התשלום המיוחד זכאי לשירותים לפי סעיף 11 לחוק (שירותי בריאות הניתנים במדינות מחוץ לישראל) ולשירותים המנויים בפרט 6(ד) לתוספת השנייה (טיפולי פריון).

מטרת התוספת היא להשיג איזון ראוי בין ההקלה המשמעותי הניתנת בגישה לשירותי בריאות לבין העובדה כי התושב החוזר לא נשא במשך תקופת היעדרותו בתשלום דמי ביטוח בריאות החלים על כלל התושבים.

כמו כן, לסעיף 58(ד) נוספה פסקה הקובעת כי אדם שהשלים את תקופת ההמתנה החלה עליו לפי הוראות החוק, או ששילם תשלום מיוחד, ושלא ניתנה לו האפשרות לקבל שירותים בקופת החולים שבה הוא רשום עקב אי מסירת הודעה מהמוסד לביטוח לאומי לאותה קופת חולים, זכאי לקבל החזר בשל תשלום ששילם תמורת שירותי בריאות שאותם רכש באופן פרטי בתקופה שמתום תקופת ההמתנה או תקופת התשלום, ובלבד שהיה זכאי לקבל את שירותי הבריאות האמורים מקופת החולים.

תחילה והוראות מעבר –

תחילתו של סעיף 58 לחוק העיקרי, כנוסחו לאחר תיקון זה, ביום 1 באפריל 2005.

הוראות המעבר מאפשרות למי ששילם לפני יום תחילתו של החוק המוצע, תשלום מיוחד לפי הוראות החוק טרם השינוי, לזקפו על חשבון התשלום שיש לשלמו לפי החוק המתוקן. מי ששילם סכום העולה על זה שיש לשלמו לפי החוק המתוקן, יהיה זכאי להחזר סכום ההפרש, ובלבד שלא היה קיים לו חוב בעד התשלום המיוחד, שהפיגור בתשלומו עלה על 3 חודשים.

להבהרות ולפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אבנר עופר במשרדנו בעפולה.