פס"ד שניתן בבית המשפט העליון[1] דן בתחולה העתידית של הסכמי פשרה בנושאי ארנונה.

ב-1991 נכרת הסכם פשרה בין המערערות לבין המשיבה הנוגע לחיובי הארנונה של המערערות. בשנת 2000 ביקשה המשיבה לפתוח את ההסכם ולחייב את המערערות בארנונה באופן שונה מהאמור בהסכם.

כבוד הנשיא ברק קבע בפסק דינו:

"לא הרי הסכמה על שומה המנוגדת לחוק כהרי הסכמה על שומה המהווה פשרה בין הצדדים. לא הרי הסכמה על שומה שנגרמה עקב טעות עובדתית או משפטית בסיווג מבנה כהרי הסכמה על שומה שנועדה לחסוך את העלויות הכרוכות בבירור העובדתי והמשפטי של טענות הצדדים" (ההדגשות אינן במקור – ב.מ.).

לאור פסק הדין, במקרה של פשרה עם רשות מקומית יש ליישם העקרונות הבאים:

1. להעדיף את הפשרה התואמת את החוק.

2. להגדיר ולהבהיר את המצב העובדתי והמשפטי של הנכסים בהם עוסקת הפשרה.

3. להקפיד לחתום על מסמך המהווה את הסכם הפשרה.

בדבר פרטים והבהרות נוספות ניתן לפנות למר שמעון גדיש במשרדנו בעפולה.