1. אמות המידה שלאורם נבחנו החלופות מבוססות בחלקן על התרשמויות ולא על עובדות.
ועל כן שקלול היתרונות והחסרונות של החלופות מוטה.

2. ביזור התשתיות במספר גדול של ישובים מאיין את היתרון לגודל.

3. טיב השירות של המועצות שמספקות שירותי ביוב ובחלקן גם מים נמוך משמעותית מהשירות בישובים המתוכננים.

4. פיצול הספקת מים לחקלאות בין מועצה לבין האגודה החקלאית ייצר בעיה חדשה הן מול הצרכנים החקלאים והן בפיצול האחראיות בתחזוקת התשתיות.

5. מרווח הספק – ע"פ הכללים המוצעים בכוונת הרשות להגדיל את מרווח הספק למועצות כדי לגשר על מאפיין התשתיות במרחב הכפרי ולשקם תשתיות, אין שום סיבה שמרווח זה לא יינתן לישובים מתוכננים שגם ע"פ המיתווה המוצע ימשיכו לספק את השירות.

6. אגודות אזוריות – אין למנוע מאגודות המים להם התמחות , יכולת ביצוע ואיתנות פיננסית לאגם מספר ישובים להספקת מים גם למטרות בית באותן תנאים שמוצעים לחברות של המועצות האזוריות.

7. תשלום בגין נכסים – נדרש להעביר את הנכסים במודל דומה לזה שבוצע ברשויות המקומיות, ללא קשר לכך שיש ישובים שהעבירו נכסים טרם ההסדרה למועצות , ניסיון להתיישר ל"צדק חלוקתי" לפי המכנה המשותף הנמוך ביותר-אפס תמורה – הינו ניסיון לבצע מחטף בחסות הרגולציה שאסור שיאושר ע"י מועצת רשות המים.

 

להתייחסות המלאה שהועברה לרשות המים.

לפרטים ולהבהרות ניתן לפנות למר יעקב צ'סנר במשרדנו בתל אביב.