החלטה 1101 "שימוש לתעסוקה לא חקלאית בחלקת המגורים של הנחלה" איפשרה בין השאר, לבעל זכויות אשר ביצע עסקה לתעסוקה להשכיר את זכויותיו לצד ג' , וכן לשלם דמי שימוש בגין תקופת עבר הלא מוסדרת שלא תעלה על 4 שנים לפני מועד ההחלטה ה- 27.3.2007, וזאת לתקופה של שנתיים (תקופת "המבצע").

כתוצאה מתקיפת החלטה זו ביחד עם החלטה 979 בבית המשפט העליון בבג"צ 1027/04 פורום הערים העצמאיות ואח' נ' מועצת מקרקעי ישראל (להלן: "בג"צ 1027/04") הוקפא ביצועה עד מועד מתן פסק הדין בתאריך 09.06.2011.

יודגש כי בג"צ 1027/04 ביטל רק את האפשרות להשכיר את השטח לתעסוקה ולא התייחס כלל לתקופת המבצע.
בהמשך, וכתוצאה מפסק הדין בבג"צ 1027/04 בוטלה החלטה 1101 ע"י החלטה 1265 "שימוש לתעסוקה לא חקלאית בחלקת המגורים של הנחלה" שהתקבלה בתאריך 29.10.2012.

החלטה 1265 ביטלה את אפשרות ההשכרה, בהתאם לפסיקת בג"צ, ואילו האפשרות לתשלום דמי שימוש מופחתים בתקופת המבצע נותרה בעינה, בשינוי המועדים המתחייבים, דהיינו: תקופת המבצע של שנתיים נכנסה לתוקף עם קבלת החלטה 1265 ב- 29.10.2012 וניתן היה לשלם דמי שימוש לתקופת עבר שלא תעלה על 4 שנים לפני תאריך זה, כלומר מה- 29.10.2008.

במאמר מוסגר יצויין החלטה 1458 "שימושים לתעסוקה לא חקלאית בחלקת המגורים של הנחלה" אישרה בין השאר השכרה "לשימושים בעלי זיקה למשק חקלאי ולמרקם הכפרי בהתאם לרשימת שימושים שתקבע ע"י הנהלת רשות מקרקעי ישראל"

ראו חוזרינו 68/2016 "שימושים מותרים להשכרה בחלקת המגורים במושב"

התביעה וטענות הצדדים

העניין נשוא חוזר זה, מגולם במחלוקת שבין רמ"י לתובע בקשר למועדים של תקופת המבצע, דהיינו: ממתי מחשבים את תקופת השנתיים שבהם ניתן לשלם דמי שימוש עבר מופחתים לתקופה של 4 שנים בלבד.
רמ"י סבר שתקופת המבצע מתחילה מה- 9.6.2011 מועד מתן פסה"ד בבג"צ 1027/04 ומסתיימת ב- 9.6.2013, וכך גם פרסם בזמנו את עמדתו בשני אופנים:

האחד: הערה בכותרת פרסום החלטה 1265, לפיה החלטה זו מבטלת את החלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 1101, וכי המועדים המצוינים בסעיף 4.2 להחלטת מועצה 1265 בעניין אופן גביית דמי שימוש עבר, נגזרים ממועד אישורה של החלטת 1101 והחלטת בית המשפט העליון בבג"צ 1027/04.

השני: ביום 6/12/11 פרסמה רמ"י את נוהל האגף החקלאי מספר 21.11 בדבר אופן יישום החלטת מועצת 1101.
סעיף 5 לחלק ג' בנוהל 21.11 מסדיר תשלום חובות עבר, הוא סעיף המחילה. סעיף 5(6) קובע: "הסדרה במסגרת עסקה ו/או בפינוי/הריסה, לפי העניין, שתושלם עד ליום 9.6.2013 תחויב בתשלום בגין חובות עבר החל מיום השימוש או החל מיום 27.3.2003 לפי המועד המאוחר מבין השניים".
27.3.2003 נקבע כמועד ממנו יכול המנהל לגבות חובות בגין אותם שימושים חורגים, הואיל ויום זה הוא 4 שנים קודם למועד הקבוע 27.3.2007 בו נכנסה החלטה 1101 לתוקף.

לעומת עמדה זו החוכר סבר שתקופת המבצע מתחילה ב- 29.10.2012 – מועד אישור החלטה 1265, ומסתיים ב- 29.10.2014.
לטענתו, הפרשנות הנכונה של ההערה היא, כי המועדים בסעיף 4.2 להחלטה, דהיינו, תשלום עבור 4 שנים לעבר ותקופת מחילה של שנתיים שנקבעו בו, זהים למועדים שנקבעו בסעיף המקביל בהחלטה 1101 אשר אושר על-ידי בג"צ, וזאת כדי למנוע הגשת עתירות המנוגדות לו. אילו רצתה המועצה לסייג את תחולת סעיף 4.2 להחלטה או לקבוע תנאים כלשהם ליישמו, היה עליה לעשות כן בגוף ההחלטה עצמה.

היות והתובע שילם ביום 21.10.2013 עבור חוב דמי שימוש עבר, סבר רמ"י שהתובע לא עמד בכללים הקבועים בהחלטות המועצה ודרש ממנו תשלום לתקופה המתחילה ב- 26.8.1998 ועד 1.1.2013.

דיון והכרעת בית המשפט

בית המשפט קיבל את התביעה, מן הטעמים הבאים:

השאלה שעולה היא האם המועדים הקבועים בסעיף 4.2 להחלטה 1265 חלים מיום כניסתה לתוקף של החלטה זו, היינו, מיום 29.10.2012, כך שהמועד האחרון להסדרת חובות עבר הינו 29.10.2014, כטענת התובע, או שמא, המועדים הקבועים בסעיף 4.2 להחלטה 1265 חלים ממועד אישורה של החלטת המועצה מספר 1101 ומועד מתן פסק-הדין על-ידי בית-המשפט העליון בבג"צ 1027/04, היינו, מיום 9.6.2011, כך שהמועד האחרון להסדרת חובות עבר הינו 9.6.2013, כטענת הנתבעת.
אין חולק, כי על-פי הבחינה הלשונית של סעיף 4.2 להחלטה 1265, המועד הקובע אשר בעל זכויות יכול להסדיר את השימושים החורגים בנחלה הוא 29.10.2012 – היום בו ניתנה החלטה 1265.

החלטה 1101 בוטלה הן באופן רשמי והן באופן מעשי, ועל-כן המועדים שנקבעו בהחלטה 1101 אינם רלוונטיים עוד. כמו כן, בית המשפט קבע כי לאור הסתירות הרבות שעלו והן בשל חוסר הבהירות שבו נוסחה ההערה החיצונית, הרי שפרשנות הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם לשון החלטה 1265 וגם לא עם תכליתה, ועל-כן אין מקום לקבל את פרשנות הנתבעת.

בית המשפט ציין כי כל עוד התובע עומד בתנאים הקבועים בסעיף 4.2 להחלטה 1265 הוא זכאי ליהנות מההטבה שניתנה, והעובדה שהתחייב ואף שילם למעשה את דמי השימוש אינה יכולה לפעול כנגדו, ועל-כן, כפי שהרשות חייבה את התובע מכוח החלטתה, הרשות יכולה לזכותו מכוח אותה החלטה.

לפרטים ולהבהרות ניתן לפנות למר אריאל וייל במשרדנו בעפולה.

באיחולי בריאות ובתקווה לימים טובים.