פסק הדין ניתן בעקבות עתירה של קיבוץ גזר לאחר קביעת ועדת ערר שפסקה כנגד הקיבוץ וחייבה אותו בהיטל השבחה על הרחבת דירת מגורים של דיירת חברת הקיבוץ. זאת כאשר הקיבוץ הינו קיבוץ מתחדש ולא מסורתי, כיוון שנטען כי אין זהות בין החוכר בקרקע לבין המחזיק בה. גם הטענה כי חברת הקיבוץ חתמה על הסכם שיוך לא עמדה לזכותה בועדת הערר, כאשר נטען כי מדובר בזכות עתידית מותנית, ואף כי ההסכם נחתם לאחר המועד הקובע.

פסק הדין קבע כי בקשת הפטור מהיטל השבחה עונה למהות הפטור בחוק (סעיף 19(ג) לחוק התו"ב) בכך שמדובר בהטבה הניתנת לצורך שיפור תנאי החיים באמצעות מתן אפשרות להרחבת דירה, וללא ניצול לרעה של הפטור לצורך עשיית עסקה מסחרית.

החלטת בית המשפט מנעה מצב אבסורדי, בו חברי קיבוץ מסורתי זכאים לפטור מבניה עד 140 מ"ר, כמו גם חברי הקיבוץ המתחדש, אך קיבוץ המצוי באמצעו של הליך השיוך, ככל שזהו הליך מורכב, סבוך וארוך, חייב בהיטל השבחה עבור מגורי חבריו.

לעניין זה ראוי לציין את הנימוק שבפסק הדין, לפיו היות שהחבות בהיטל השבחה נקבעת למועד אישור התוכנית המשביחה, הרי שגם את בחינת הזכאות לפטור יש לבחון ביחס למועד זה, ובמועד החבות היה הקיבוץ בעל הזכויות בקרקע ככל קיבוץ מסורתי.

זו גם עמדת היועץ המשפטי לממשלה המצוטטת בנימוקי פס"ד:

"לעמדתנו, יש לאמץ את קביעותיה של ועדת הערר בעניין מעגן מיכאל, אף בקיבוץ מתחדש ככל שטרם התבצעה העברת הזכויות לחבר. שכפי שפורט בישיבה על ידי רמ"י, הרי שבכל הנוגע לקניין, חברי הקיבוץ הם נטולי זכויות ישירות בקרקע..."
"...ודוק קביעה אחרת תביא למצב אבסורדי בו לא ניתן יהיה לעולם לממש את הפטור בקיבוצים, כאשר אין לכך כל הצדקה או הלימה לתכליות הסוציאליות העומדות בבסיס הפטור (סעיף 17 וסעיף 18, בהתאמה לסיכום הישיבה מיום 8.11.2018)"

בשולי פס"ד נציין כי בהתאם להסכם פשרה בין מרכז המועצות האזוריות ורשות מקרקעי ישראל מיום 17.9.2018 מועבר חלף היטל השבחה על תשלומי היוון זכויות המתייחסים להיקף בינוי של 160 מ"ר לדירה בקיבוץ.

ראו חוזרינו 57/2018 "חלף היטל השבחה מתקבולי היוון זכויות בחלקת המגורים"