חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן – "החוק"), מסדיר את נושא פסיקת ההצמדה והריבית בהליכים שיפוטיים ובין היתר, משמש את בתי המשפט לקביעת שיעורי הריבית שיחולו על סכומים שונים שנפסקים בתביעות חוב כספי, תביעות לתגמולי ביטוח ועוד.

עם כניסת החוק לתוקף, הוסמך בית המשפט לפסוק ריבית על סכום שפסק לטובת מתדיין. שיעורה של ריבית זו נקבע בסעיף 4 לחוק והועמד על 11% לשנה, אם לא קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.

החוק עבר שינוי משמעותי, בשנת 1978 ואיפשר (בסעיף 3א שהוסף לחוק) לבית המשפט לפסוק, פרט לריבית, גם הפרשי הצמדה. שיעור הריבית הריאלית שנקבע באותו מועד היה 3% ועודכן בתיקוני חקיקה (הועלה ל- 4%, לאחר מכן ל- 8%, וב- 1993 הורד חזרה ל- 4%).

בעבר, עמדו אפוא, בפני בית המשפט, בבואו לפסוק ריבית, שתי אפשרויות: האחת - לפסוק הצמדה ובנוסף לה ריבית בשיעור של 3%, 4% או 8% (בהתאם לשיעור שהיה קבוע בחוק בכל זמן נתון), והאחרת- שלא לפסוק הצמדה, ולהסתפק בפסיקת ריבית- לפי השיעור הגבוה של 11%.

כללי פסיקת ריבית עברו לאחרונה שינוי מהותי, כאשר ביום 1 באפריל 2003 נכנסו לתוקפן תקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה), התשס"ג-2003.

על פי התקנות החדשות, לא יהיו עוד השיעורים אותם יפסוק בית המשפט קבועים בחוק, ובמקום זה, הריבית תיפסק לפי שיעורה בשוק הכספים, ותחושב באמצעות נוסחה הקבועה בתקנות בהתאם לסוג החוב.

בהתאם לתקנות, מפרסם החשב הכללי באוצר מדי רבעון את שיעורי הריבית המעודכנים ברשומות, וכן באתר האינטרנט של משרד האוצר, בתוך 10 ימים מתום כל רבעון.

להלן פירוט שיעורי הריבית המעודכנים לתקופה שבין ה- 1 באפריל 2004 ל- 30 ביוני 2004:

להלן שיעורי הריבית שנקבעו ממועד התקנת התקנות ועד היום:

לרשותכם בכל שאלה או הבהרה.