כללי

עו"ד חיים ועמי עדיני הגישו עתירה לצו על תנאי שמטרתה לחייב את מינהל מקרקעי ישראל והשרים הממונים ליישם מיידית את הוראות המעבר עליהן הוחלט בישיבת מועצת מקרקעי ישראל מיום 29.6.2003 (בג"ץ 6679/03).

העתירה הוגשה בשם נחלים מושב עובדים, א.צ. ברנוביץ ושות' בע"מ, יבנה דר אגודה שיתופית חקלאית ואשטרום פרויקטים בע"מ.

פסיקת בג"צ הקרקעות

ביום 29.8.02 פסק בית המשפט הגבוה לצדק בעתירה הידועה כעתירת הקשת המזרחית (בג"צ 244/00 עמותת שיח חדש למען השיח הדמוקרטי ואח' נ. שר התשתיות הלאומיות ואח').

בפסק הדין הצהיר בג"צ על ביטול החלטות מועצת מקרקע ישראל (להלן "המועצה") 717, 727 ו – 737.

יחד עם זאת, ולאור הכלל הידוע לפיו "אין כל אפשרות לעבור בן יום מההסדר הקיים להסדר חלופי" שנקבע בפרשת רובינשטיין (בג"צ 3267/97 רובינשטיין נ. שר הביטחון), פסק בג"צ כי יש לגבש הוראות מעבר "שיקבעו אלו עסקאות לא יוכלו לצאת אל הפועל לאור בטלות ההחלטות, ואלו עסקאות יוכלו, על אף בטלות ההחלטות, להגיע לכלל מימוש".

בג"צ אימץ את עמדת המדינה שהפורום המוסמך לקבל החלטות עקרוניות ביחס למדיניות המקרקעין של המדינה היא מועצת מקרקעי ישראל (פסקה 26 לפסה"ד) וקבע מפורשות ובאופן החלטי:

"נראה לנו כי מועצת מקרקעי ישראל היא הגוף המתאים לקבוע את הוראות המעבר הכלליות במקרה שלפנינו, וכי המינהל יישם הוראות אלה על העסקאות השונות על פי הנסיבות הנוגעות לכל אחת מהן. למועצת מקרקעי ישראל ניסיון בהיבטים השונים הבאים לידי ביטוי ביחס למקרקעי ישראל. מומחיותה וניסיונה יוכלו לאזן כראוי בין האינטרסים של היזמים, הנושים, החקלאים, והציבור בכללותו בכל הנוגע לגיבוש הוראות מעבר…".

בג"צ אף קבע הנחיות מפורשות כיצד יש לקבוע את הוראות המעבר והנחה את המועצה בדבר השקולים אשר צריכים לעמוד לנגד עיניה בקביעת הוראות המעבר:

"כל מקרה צריך להבחן על פי השלב אליו הגיעה העסקה, גורם ההסתמכות שבו, ההוצאות שהושקעו עד כה, מה האינטרסים והנזקים המעורב בו וכל כיוצא באלה שיקולים, כל אחד על פי מהותו ומשקלו היחסי בפסיפס השיקולים".

עו"ד חיים ועמי עדיני טוענים כי "מקריאת הוראות אלה עולה בברור כי הוראות המעבר חייבות להביא בחשבון אך ורק שיקולים רלוונטיים וספציפיים לכל מקרה ומקרה ולא את השיקולים שעמדו בבסיס הפסק.

מסקנה זו מתבקשת מעצם מהותה של ההנחיה לקביעת הוראות מעבר.

עם מתן פסק הדין תם הויכוח המשפטי – ציבורי בדבר תקפן של ההחלטות שבוטלו.

החלטות אלה חלפו מן העולם ואי אפשר יהיה ליישמן מכאן ולהבא, ומכאן גם המסקנה המתחייבת כי שיקולים אחרים צריכים לחול בכל הנוגע לפרויקטים שבתהליך ובכל הנוגע להוראות המעבר הראויות לפרויקטים כאלה.

השיקולים הנכונים הינם אותם שיקולים שנמנו ע"י בג"צ, דהיינו: השלב אליו הגיעה העסקה, ההוצאות שהושקעו בה, האינטרסים השונים של הצדדים, הנזקים העלולים להיגרם לצדדים שפעלו על סמך ההחלטות ובאופן כללי שיקולים מהסוג הנ"ל, כאשר השקלול של כל הגורמים הנ"ל צריכים לתת את התשובה: מי לחסד ומי לשבט".

החלטת מועצת מקרקעי ישראל

ביום 29.6.03 התקיים הדיון הנוסף במועצה. דיון זה ארך למעלה משש שעות, חברי המועצה דנו בצורה מקפת ומלאה בכל ההמלצות, אחת לאחת, ובסופו קיבלה המועצה בעיקרון את המלצות ועדת משה נסים תוך שהוכנסו בהן שינויים שונים אשר החמירו את הקריטריונים שנקבעו בהמלצות ועדת נסים.

זמן קצר לאחר מכן הוציא היועץ המשפטי לממשלה הנחיה לפיה יש להימנע מיישום ההחלטה עד לקבלת הנחייה חדשה. הדבר נודע מפרסום דוברת המינהל ביום 6.7.03 באתר המינהל באינטרנט.

בשיחה עם הדוברת הנ"ל ביום 20.7.03 הובהר לב"כ העותרים כי המינהל אכן אינו מיישם אתהחלטת המועצה, כך שבפועל ומבלי שניתנה לעותרים, וכמוהם לרבים אחרים הנפגעים מהנחיית היועץ המשפטי, כל אפשרות לטעון כנגד החלטה שרירותית זו , החלטת המועצה אינה מבוצעת.

בנוסף, ביום 10.7.03 הגישו הגופים המאוגדים ב"פורום הקרקעות" עתירה כנגד יישום החלטת המועצה מיום 29.6.03 (בג"צ 6317/05 הקשת הדמוקרטית המזרחית ואח' נ. שר התעשייה המסחר והתעסוקה ואח').

עתירת העותרים

"עתירת העותרים מכוונת כנגד העיכוב ביישום החלטת המועצה, ומטרתה לגרום לכך שהחלטת המועצה תקוים ותיושם מיידית, ובכך יושם סוף- סוף, אחת ולתמיד, קץ למסכת העלילה המשפטית הנמשכת שנים רבות ואשר בעטיה פרויקטים חשובים ביותר בענף הבניה בישראל, ענף הידוע כ"קטר של המשק", אינם מבוצעים ונמצאים במבוך של עתירות, תביעות ודיונים אין סופיים".

תמצית טענות העותרים

1. א. "כפי שפורט לעיל צו הבג"צ היה כי המועצה תקבע הוראות מעבר בדבר הפרויקטים והעסקאות שיוכלו לצאת אל הפועל למרות בטלות ההחלטות. צו הבג"צ קבע אף את המסגרת של השקולים אשר צריכים להנחות את המועצה בעת קביעת הוראות המעבר. אין לקרוא לתוך צו הבג"צ הנחייה לצמצום הוראות המעבר באופן כזה שאף תוכנית ואף פרויקט לא יעבור במסננת של הוראות המעבר. מסקנה כזו אינה נכונה לחלוטין. בג"צ במפורש לא קבע הנחיה כזו".

2. ב. "המועצה פעלה עפ"י צו הבג"צ באופן המלא ביותר:

   המועצה מינתה ועדת משנה מבין חבריה והעמידה בראש הועדה אישיות ציבורית מן המעלה הראשונה: קרי- שר המשפטים לשעבר, עוה"ד משה נסים.

   ועדת משה נסים ישבה על המדוכה במשך כחצי שנה. הועדה הזמינה, מיזמתה, את כל בעלי הענין השונים לבוא לפניה ולשטוח טענותיהם.

   ועדת משה נסים שמעה במספר רב של ישיבות (וליתר דיוק במשך 14 ישיבות ארוכות של 4-5 שעות כל אחת) את כל בעלי הענין אשר הביאו בפניה את כל קשת הדעות והנושאים הקשורים בטיב הוראות המעבר. הועדה קיבלה גם את עמדות הצדדים השונים אשר הוגשו לה בכתב.

   בתום שמיעת המעונינים הניחה הועדה את הפרוטוקולים של דיוניה לעיון הצבור הרחב בלשכת עורכי הדין , ובכך אפשרה לכל מעונין לעיין בפרוטוקולים.

   רק לאחר כל זאת הוציאה הועדה את הדו"ח מתחת ידה".

3. ג. "הנחיית היועץ המשפטי לממשלה להימנע מיישום ההחלטה הינה לא רק שגויה אלא גם חורגת מסמכותו, ולכן מן הדין לצוות על המשיבים ליישם מיידית את ההחלטות".

4. ד. "המקרה הנוכחי הינו מקרה ברור של שיקולים שונים שהרשות (קרי: המועצה) הייתה רשאית לשקול ושל פתרון אחד מני כמה פתרונות לגיטימיים וסבירים שהרשות הייתה רשאית לבחור.

   הוסף לכך את העובדה שהרשות קבעה את מה שקבעה על סמך בחינה מדוקדקת של כל הטענות בעד ונגד שהועלו בפניה, דבר שלא נעשה ע"י ועדת זכאי שבה תומך היועץ המשפטי לממשלה, ותגיע למסקנה המתבקשת שאין בסיס לטענה בדבר חוסר סבירות בהחלטה".

עתירה זו ליישום מיידי של החלטות מועצת מקרקעי ישראל בענין הוראות המעבר הינה ראשונה מסוגה. בקרוב צפויות עתירות נוספות לאותה מטרה.