רקע:

המערערים הם בעלי זכות חכירה, במגרש הידוע כגוש 8302 חלקה 19 במושב הדר עם. המערערים הגישו תוכנית לוועדה המקומית לפיצול מגרש, ששטחו 1.803 דונם, למגרש למשק-עזר בשטח של 1.453 דונם, עליו בנוי ביתם של המערערים, ולמגרש בשטח של 350 מ"ר לבניית בית מגורים נוסף, וכן לקביעת זכויות, הוראות והגבלות על בניה בחלקה.

התוכנית הוגשה לוועדה המקומית, שזו המליצה לוועדה המחוזית שלא להפקיד את התוכנית. בין היתר, עקב פיצול קודם של המגרש וזכיית בן אחר של המערערים במגרש בהרחבה של המושב אשר נמכר לבסוף לגורם חיצוני. לבסוף הוחלט, על ידי הועדה המחוזית להורות על הפקדת התוכנית בתנאים מסוימים.

הוועדה המקומית, הוועד המקומי של היישוב ותנועת האיחוד החקלאי (להלן: "המתנגדים") הגישו התנגדות לתוכנית, לוועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית (להלן "הוועדה המחוזית"), שהחליטה לבסוף לדחות את התוכנית.

הוועדה המחוזית סברה, כי להחלטה 979 של מועצת מקרקעי ישראל (כיום 1355) בעניין הזכויות בחלקת מגורים בקרקע חקלאית, אשר נדונה בבג"ץ פורום הערים, עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על המישור התכנוני, ברמת הישוב והאזור.

המערערים עתרו לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לענייניים מנהליים, כנגד החלטת הועדה המחוזית, שהחליט לדחות את עתירת המערערים ולהשאיר את החלטת הועדה על פיה.

על כך הוגש ערעור נוסף, שנידון בבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים בענייניים מנהליים.

החלטת בית משפט העליון:

כבוד השופט נועם סולברג הדגיש, בפסק הדין את ההכרה בחשיבותו של התכנון הכולל ושל עקרון הצדק החלוקתי.

באשר לתכנון הכולל, קבע כי מדובר אך ורק בהעדפה ועל כן יש לתחום שיקול זה, בין היתר בזמן סביר.

בכל הנוגע לצדק חלוקתי הבהיר כי עקרון זה עשוי להיות רכיב אחד הנבחן במסגרת תכנון כולל, אך יכול לעמוד בפני עצמו כנימוק לדחייה. עוד קבע כי עקרון זה מחייב מתן הזדמנות שווה לכל בעלי המגרשים במושב שתהיה להם האפשרות להנות מהקצאה זהה של יחידות דיור.

"46. ברם, לצד ההכרה בחשיבותם של התכנון הכולל ושל עקרון הצדק החלוקתי, הכרחי לתחוֹם גבולות ראויים לכל אחד מהם, שאם לא כן הם עלולים גם לגרום עוול. אבהיר. אשר לתכנון כולל, מדובר בהעדפה מוצדקת, אך רק בהעדפה; לא בחזוּת הכּל. בשלב מסויים בהמשכו של ציר הזמן, דחיית תכניות נקודתיות במושב מזה, לצד אי- השלמת תכנון כולל מזה, תהא להתנהלות מנהלית החורגת ממתחם הסבירות, ותקום עילה משפטית להתערבות בה (לזיקה שבין הימשכות הליכי התכנון או מידת התקדמותם לבין סבירות החלטה שלא לאשר תכנית נקודתית, ראו בג"ץ 6572/13 ברקאי נ' שר הפנים (1.10.2014)[פורסם בנבו] , פסקה 7; עת"ם (מרכז) 26202-04-12 הוועדה המקומית לתכנון ובניה בטייבה נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה (8.8.2013)[פורסם בנבו] , פסקה 7))."

"55 .... התכנון הכולל עניינו באיך, בתכולת התכנית, בחתירה לכך שתקיף את כלל המושב, על היבטי תשתית לסוגיהם, מתוך חשיבה עתידית על צרכיו של המושב כמכלול. הצדק החלוקתי עניינו במי, בזהות התושב שלו תוקצה יחידת דיור. צדק חלוקתי עשוי להיות רכיב אחד הנבחן במסגרת תכנון כולל, אך יכול לעמוד בפני עצמו כנימוק לדחיית תכנית נקודתית, גם מקום בו לא תימצא הצדקה לתכנון כולל".

בית המשפט, מוסיף כי יש אפשרות לחלופת ביניים, במסגרתו הועד המקומי של הישוב, או הוועדה המקומית תוכל לקבוע, מספר מסוים של יחידות דיור (להלן "הקבוצה" ) מתוך יתרת המכסה בהתאם למגבלת תמ"א 35 אשר תועמד למימוש יחדיו עד מועד שייקבע, במסגרת תוכנית אחת, שבה, אפשר יהיה ליתן ביטוי לשיקולים תכנונים ולהיבטי תשתית פיזית ומוסדית הנדרשים בהתאם להיקפה של הקבוצה והשלכותיה.

כך, יינתן מענה לבעלי מגרשים הבשלים לפיצול מגרש מבלי שיקפאו את התכנון עד להשלמת התכנון כולל.

לבסוף, בית המשפט דוחה את העתירה של המערערים להקצאת יחידת מגורים נוספת וקובע כי צדק חלוקתי מחייב מתן הזדמנות שווה לכל בעלי המגרשים ליהנות מהקצאה זהה של יחידות דיור.

כמו כן בית המשפט מוסיף, כי אם הועד המקומי יאמץ את חלופת הביניים ויערוך תוכנית מאוגדת, יישקל עניינם של המערערים, במסגרתה ייבחן שיקולי הצדק החלוקתי ביחס לבעלי המגרשים המסוגלים לבצע את הקצאת יחידת הדיור.

לפרטים נוספים ולהבהרות ניתן לפנות למשרדנו בת"א.