בעתירה שהוגשה לאחרונה לבג"ץ מטעם הסתדרות העובדים הכללית (להלן: "ההסתדרות") כנגד שר האוצר, נתבקש צו על תנאי לביטול תקנות מס הכנסה (זיכויים לעובד זר), התשע"ה-2014, השוללות מציבור מהגרי העבודה החוקיים (עובדים זרים) את זכאותם לנקודות זיכוי בחישוב המס החל על הכנסתם, החל מיום 1.1.2015. (בג"ץ 8421/14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' שר האוצר)

 עניינה של העתירה הוא בהחלטת שר האוצר לשלול מכלל העובדים הזרים (שאינם "מומחה חוץ"), למעט העובדים בענף הסיעוד, את זכאותם ל-2.25 נקודות זיכוי החל משנת 2015. משמעות ההפחתה היא הפחתה של כ- 500 ש"ח נטו כל חודש מההכנסה החודשית של העובדים הזרים.

 הזכאות לנקודות הזיכוי עוגנה בתקנות מס הכנסה (זיכוי לעובד זר), התשע"ה-2014 (להלן: "התקנות"), ובוטלה בכללי מס הכנסה (נקודות זיכוי לתושב חוץ זכאי)(ביטול), התשע"ה-2014, אשר פורסמו ב7.10.2014 בקובץ התקנות.

 להלן עיקר טענות ההסתדרות, כפי שפורטו בעתירה:

א.       שלילת הזכאות אינה נועדה למימוש מדיניות הממשלה לעניין העדפת עובדים אזרחי המדינה אלא למטרת הרחבת מקורות ההכנסה של המדינה, על גבה של אוכלוסיית העובדים הזרים החלשה.

ב.        ההחלטה לשלילת הזכאות יוצרת הפלייה בין מהגרי עבודה ובין עובדים בעלי אזרחות ישראלית או עובדים פלסטינים, העובדים "כתף לצד כתף", וזאת ללא כל טעם מוצדק ענייני.

ג.        התקנות חותרות תחת הרציונל שעומד בהסכם הקיבוצי הכללי בענף הבנייה מיום 21.1.2010 שנחתם בין התאחדות הקבלנים והבונים בישראל (כיום: "התאחדות בוני הארץ") ובין ההסתדרות, שנועד להבטיח כי תנאי העסקת העובדים מהגרי העבודה לא ייפגעו וכי זכויותיהם לא יקופחו. כך, בסעיף 69 להסכם הקיבוצי:

          "למען הסר ספק, הוראות הסכם קיבוצי זה חלות על מהגרי עבודה ועובדים פלשתינאים והן תיושמנה בשוויון בין עובדים אלה ובים עובדים אחרים.."

 ד.        התקנות מנוגדות לרציונל הבסיסי של דיני המס המבקש להטיל מס על ההכנסה בניכוי ההוצאות שהוצאו לשם יצירתה, שכן, שלילת הזכאות לנקודות זיכוי מונעת את היכולת של העובדים הזרים לנכות הוצאותיהם שהוצאו בייצור ההכנסה.

 ה.       התקנות פוגעות באופן בלתי מידתי בזכות הקניין של העובדים הזרים, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

"וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתה בארץ מצרים" (שמות פרק כג, ט).

זכויותיהם של עובדים זרים לנקודות זיכוי ממס מתוקף אמנות כפל מס עם מדינותיהם

בנוסף לטיעוני העתירה, נזכיר כי כלל יסוד לפי אמנות כפל מס עם מדינות זרות הוא, שאזרחיה של מדינה מתקשרת לא יהיו כפופים במדינה המתקשרת האחרת למסים או לכל דרישה הקשורה במסים, השונים או מכבידים יותר מהמסים ומהדרישות הקשורות בהם, שאזרחי אותה מדינה אחרת כפופים להם, או עלולים להיות כפופים להם באותן נסיבות.

על פי סעיף 25–"אי הפליה" לאמנות המס הבינ"ל עליהן חתומה מדינת ישראל לרבות עם תאילנד, אין להכביד על עובדי אותן מדינות מעצם תושבותם הזרה לפיכך יש משפטנים הסוברים כי התקנה החדשה דלעיל לא תחול, בהתאם להוראות סעיף 196 לפקודת מס הכנסה הנותנות תוקף לאמנות המס "על אף האמור בכל חיקוק", ביחס לעובדים זרים תושבי מדינות להן יש הסכמי אמנת כפל מס עם מדינת ישראל.

להרחבה בעניין זה ראו חוזרינו מס': 109/2014 "הכבדה במיסוי עובדים זרים משנת 2015; 91/2014 "הבהרות רשות המיסים – תוקף כללי מיסוי עובדים זרים מ-1.1.2015".