בפס"ד שניתן לאחרונה בביהמ"ש השלום בת"א, מפי כבוד השו' אהוד שוורץ, נדחתה תביעתה של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לדמי שימוש, סילוק יד, הריסה ומתן צו מניעה כנגד בעלי נחלה באגודה חקלאית שיתופית  כפר אז"ר, המחזיקים במקרקעין כבני-רשות, ואשר הקימו בשטח הנחלה בריכות דגים מסחריות, שטח לאחסון דגים, וחנות למכירתם. (תא"מ 32707-04-10 מינהל מקרקעי ישראל נ' דב רונן).

רקע

הנתבעים, בעלי נחלה באגודה חקלאית שיתופית כפר אז"ר (להלן: "האגודה" /"נתבעת 3"), הקימו בחלקה ב' של נחלתם בריכות דגים, שטח לאחסון דגים וכן חנות לממכר הדגים (בנוסף, מכרו במקום תבלינים לתיבול דגים ומספר ספרי בישול).

לטענת רמ"י חרף מכתבי התראה ששלחה להפסקת השימוש החורג והריסת הבניה הלא חוקית (כהגדרתה), לא הפסיקו הנתבעים את השימוש בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל.

לטענתה, הפרו הנתבעים את הוראות חוזה המשבצת הפרה יסודית, תוך שימוש במקרקעי ציבור למטרת עסק מסחרי, ללא הרשאה, ללא חוזה וללא תשלום. בנוסף, טענה כי המבנה שנבנה במקרקעין חורג מהתכנית החלה על מקרקעין אלו, וכי לא ניתן כל היתר להסבת המבנה או לשימוש החורג על ידי מוסדות התכנון.

בנוסף, טענה רמ"י כנגד אגודת כפר אז"ר, כזו אשר הפרה את חובתה לנקוט באמצעים סבירים לאכיפתו של חוזה המשבצת, או לכל הפחות למנוע את הפרתו. הפרה זו מהווה עילה לביטולו של חוזה המשבצת, ולהשבת הקרקע, בה מבוצע השימוש החורג.

לטענת הנתבעים, כחלק מפעילותה של חוות הדגים מתבצעת מכירה של דגים לצדדי ג', באזור מוגדר ומצומצם הנמצא בסמיכות לבריכות הדגים. שיווק הדגים בשטח זה, הנה שיטת שיווק של תוצרת חקלאית וככזו מדובר בפעילות חקלאית לכל דבר.

לטענתם, התנגדות רמ"י לשימושים בנחלה ,הינה בניגוד למנגנון שנקבע במסגרת החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 949, שכותרתה "החכרת קרקע למטרות תעסוקה במשבצות ישובים חקלאיים".

בנוסף, טענו כי המונח "שימוש חקלאי" התפתח ברבות השנים יחד עם התפתחות הטכנולוגיה והמציאות, ועל כן ההלכה שנקבע בעניין לפני שנים, אינה מתאימה למציאות הקיימת בימינו.

פסיקת ביהמ"ש

לדידו של ביהמ"ש:

"ליבת הסכסוך מתמקדת בשימוש שעושה הנתבע לאורך השנים בשטח של כ- 75 מ"ר, בו הוקמה חנות המשמשת לממכר התוצרת החקלאית, המופקת מבריכות הדגים .."

ביהמ"ש פונה לבחון את הסכם השכירות האחרון שנחתם בין האגודה לרמ"י, וממנו מנסה להסיק לגבי מטרת השכירות:

"הסכם השכירות אינו משתמע לשתי פנים, וממנו עולה, כי התכלית שאותה הוא נועד להגשים הנה ביסוס ופיתוח הישוב החקלאי, תוך אכלוסו במתיישבים חקלאיים. ההסכם נולד על בסיס רעיוני מסוים, ויונק את עקרונותיו והגיונו מן החקיקה המסדירה את ענייני ההתיישבות החקלאית ואת הליכי התכנון והבניה. "

מכאן פונה ביהמ"ש לבחינת ההוראות הקבועות, בין היתר, בחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאות ובמים), תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההתיישבות") והתוספת הראשונה לחוק, המונה את הפעולות בקרקע חקלאית המהוות שימוש חורג, כהגדרתו בחוק הנ"ל.

כך בסעיף 1 לחוק ההתיישבות:

"1. בחוק זה-

"קרקע חקלאית" – קרקע שנועדה לשמש לייצור תוצרת חקלאית, לגידול פרחים, למשתלה, לגידול בעלי חיים או להחזקתם או למרעה להם, או להחזקת ציוד חקלאי או מלאי חקלאי;"

בהמשך פונה ביהמ"ש לבחינת ההלכה המנחה בעניין זה, בין היתר, בר"ע 30/86 פ.א.ב. שרותים בע"מ נ' מדינת ישראל- בעניין בעסק לאחסון חומרי הדברה על קרקע חקלאית; בה"פ (מרכז) 52471-01-12 שמואל אמיר פלדשטיין נ' מינהל מקרקעי ישראל – שימוש בכלבייה לצורך פנסיון לכלבים; בע"פ 3051/03 מדינת ישראל נ' עופר ברא"ז – בעניין הקמתה וניהולה של חווה לרכיבה על סוסים. וקובע:

"יש לזכור כי לאורך השנים, חלו שינויים באופיו של המגזר החקלאי, הקיבוצי והמושבי, שינויים אלו נבעו מסיבות שונות, חלקם פנימיות וחלקם חיצוניות אך כוללים הם את ירידת קרנה של החקלאות. קצרה היריעה מלהכיל סקירה מקיפה של התמורות שחלו בהתיישבות הקיבוצית והחקלאית בארץ ישראל מקום המדינה ועד ימינו אנו, אך יש לתת את הדעת לכך שפני החקלאות במדינתנו אינו כתמול שלשום (ראה לעניין זה בבג"צ 1027/04 פורום הערים העצמאיות נ' מועצת מקרקעי ישראל."

לאור סקירת הפסיקה והחוק, קובע ביהמ"ש לעניין הפרשה דנן:

"אני סבור כי חנותו של הנתבע, ופעילותו בה, אינה חורגת מן השימוש המותר, ואף אינה שונה באופיה וברוחה, מן הימים בהם העמיד החקלאי את מרכולתו בכיכר העיר, כמו כן, אינני סבור כי בענייננו ישנה הצדקה כלשהי לערוך הבחנה בין מכירה סיטונאית למכירה קמעונאית לצורך בחינת השימוש החורג..

חנותו של הנתבע הנה אמצעי למכירת תוצרתו החקלאית, הדגים לאחר שעברו ניקוי וטיפול, כמצוות המחוקק ובהתאם לדרישותיו, אין מדובר במסעדה או במסעדת דגים המתבססת על חומרי גלם אותם מגדל הנתבע, אלא בחנות לממכר התנובה החקלאית." (הדגשה שלי- ב.מ)

כאמור, קובע ביהמ"ש כי במקרה דנן, מכירת הדגים על ידי החברים במסגרת החנות אינה מהווה שימוש החורג מן השימוש החקלאי, אך מסייג כי:

"עליו להימנע בעתיד ממכר מוצרים ו/או מצרכים אחרים מלבד הדגים, וזאת לצורך הימנעות מאותו "מדרון חלקלק" אפשרי הכרוך בעניין, והגם שמדובר במכר פריטים הטפלים לשימוש העיקרי."

בנוסף, מתייחס ביהמ"ש לאחריות האגודה לשימוש החורג שביצעו החברים וקובע:

"לאור הכרעתי כי לא קיים שימוש אסור במכירת הדגים על ידי הנתבעים, מתייתר הצורך להכריע בעניין אחריותה של הנתבעת 3. אציין כי על פניו, ומבלי לקבוע סופית בעניין, אני סבור כי טענת הנתבעת 3 לפיה, עקרונית אין היא נושאת באחריות כלשהי בדבר שימושים חורגים, בעייתית במידה מסויימת, וזאת לאור היותה צד להסכם המשבצת עם התובעת ומכוח תניות ההסכם."

להרחבה ראו חוזרינו מס': 051/2013 "תחולת השימוש החקלאי במקרקעי המדינה- עדכון"; 084/2013 "שימוש לא חקלאי במקרקעי משבצת נחלות"; 099/2013 "הפעלת משתלה וחוות ליטוף במשק חקלאי במושב; 125/2013 "השכרת מבני משק לפעילות לא חקלאית"; 024/2014 "שימושים נלווים לפעילות חקלאית בנחלה במושב";

 לפרטים נוספים ולהבהרות ניתן לפנות למשרדנו בת"א.