בפס"ד בהליך ערעור אשר ניתן לאחרונה בביהמ"ש המחוזי בחיפה (בפני כב' השופטים: יצחק כהן, ד"ר מנחם רניאל ותמר שרון נתנאל) נדונה סוגיית מינויו של "בן ממשיך" בנחלה במושב גבע כרמל, על ידי הוריו המנוחים. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב תקפות המינוי, אשר בוצע ללא הסכם בכתב, ללא רישום בספרי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ומבלי להשלים את ההליך הפרוצדוראלי הנדרש לצורך מינוי זה.

רקע

מדובר בסכסוך בין יורשים, בעניין תקפות מינויו של אחד האחים כ"בן ממשיך" בנחלת ההורים.

התשתית החוזית בנחלת המריבה מבוססת על שני חוזים: החוזה הראשון נכרת בין ההורים המנוחים והסוכנות היהודית בשנת 1958 (להלן: "החוזה המשולש"), ומכוחו ניתנה למנוחים הרשות להחזיק בנחלה.

החוזה השני הוא חוזה מיום 13.10.2004, שנכרת בין רמ"י והאגודה השיתופית (להן: "החוזה הדו-צדדי").

בהליך הראשון שהתקיים בביהמ"ש קמא, נסקרו שורה של מסמכים (לא הוגש הסכם לפיו מינו ההורים את הבן כבן ממשיך) על פיהם נקבע כי אכן נכרת הסכם בין ההורים המנוחים ובנם (להלן: המשיב"), לפיו מונה המשיב להיות "בן ממשיך" עוד בשנת 1982 (בהתאם לכללים שהיו נהוגים בשנת 1982). קביעה זו ניתנה למרות שעד היום לא נרשמה זכותו של הבן בספרי רמ"י.

בערעורם בביהמ"ש המחוזי העלו המערערים את הטענות הבאות:

א. לא הונח כל מסמך ממנו ניתן ללמוד כי ההורים המנוחים קבעו שהמשיב יהיה הבן הממשיך במשק.

ב. בכל מקרה, התשתית החוזית לא העניקה למנוחים את הזכות למנות "בן ממשיך" אחריהם.

ג. לא הוכח שהמנוחים מן הצד האחד והמשיב מן הצד האחר, חתמו על המסמכים הנדרשים לשם מינוי המשיב "כבן ממשיך".

ד. המשיב ורעייתו לא נרשמו כ"בן ממשיך" בספרי רשות מקרקעי ישראל, ומטעם זה אין כל מקום להכיר בהם כ"בן ממשיך".

פסיקת ביהמ"ש

ביהמ"ש פונה לפסיקה בנושא "בן ממשיך", לפיה, קביעתו של אדם להיות "בן ממשיך" נעשית במישור החברות באגודה השיתופית, ואין היא נוגעת לזכות הקניין של "הבן הממשיך" במשק החקלאי.

כלומר, אדם שנקבע להיות "בן ממשיך" על ידי הוריו, וקביעה זו הוכרה על ידי הנהלת האגודה, יהפוך להיות חבר האגודה לאחר מות הוריו. בנוסף, נקבע כי "בן ממשיך" שבנה לעצמו בית מגורים בשטח הנחלה, מכוח הרשאת הוריו, זכאי להחזקה ייחודית בבית זה.

בשנת 1982, השנה בה ההורים המנוחים קבעו לכאורה כי המשיב יהיה הבן הממשיך בנחלה, הייתה קיימת ההגדרה הבאה ל"בן ממשיך", בתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג – 1973:

""בן ממשיך" - בן אחד בלבד או בן מאומץ אחד או נכד אחד של בעל משק, לרבות בן זוגו

של בן ממשיך, המחזיק בעצמו או יחד עם הוריו מכוח הסכם עם הוריו או מכוח ירושה

במשק חקלאי, בתור בעלים, חוכר, חוכר משנה, או כבר רשות של מוסד מיישב או של

האגודה או מכוח תחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו, המעניקה לו שיתוף בזכות חזקה

במשק יחד עם הוריו."

התקנות הוסיפו וקבעו, כי "בן ממשיך", הכשיר לחברות על פי תקנון האגודה, יגיש לוועד ההנהלה בקשה בכתב להתקבל כחבר לפי הנוסח שבתקנון האגודה, בצירוף מסמכים המוכיחים את היותו בן ממשיך.

ביהמ"ש מתייחס לתנאים הקבועים בתקנות ולהיעדר קיומו של הסכם בכתב, כפי שנדרש בעניין מינוי הבן הממשיך:

"לא הונח לפני בית משפט קמא הסכם שנעשה בין המנוחים וחיים או התחייבות בלתי חוזרת של המנוחים כלפיו. ואולם, אין להתעלם מגורם הזמן, שהרי מדובר בתביעה שהמערערים הגישו בשנת 2012, הנוגעת לאירועים שאירעו לכאורה 30 שנים קודם לכן (בשנת 1982), כאשר במשך השנים לא חלקו המערערים על זכותו של חיים, שהיו לה ביטויים גלויים. בהעדר הראיה הראשית, שאפשר ונכחדה במהלך הזמן, אין להתעלם מראיות משניות, היכולות ללמד בצורה אמינה על כך שאכן היה חוזה בין המנוחים וחיים, לפיו המנוחים קבעו את חיים להיות "הבן הממשיך"."

ביהמ"ש פנה לסקור את מכלול הראיות שהוצגו בעניין מינוי המשיב לבן ממשיך, עדויות אלו כללו, בין היתר:

א. פרוטוקול ישיבת הנהלת אג8דת המושב, משנת 1982, בו נרשם: "הוחלט לקבל את (המשיב) כבן ממשיך במשק הוריו, משק מס'...".

ב. מכתבים מהסוכנות היהודית בעניין אישורי בניה לבן הממשיך בנחלה (המשיב).

ג. עדויות לטיפולו של המשיב במשק החקלאי, לאורך שנים ארוכות.

ד. עדותו של פעיל באגודת המושב, לפיה, האגודה הכירה במשיב כבן ממשיך, לאחר פניית ההורים המנוחים בעניין.

"לאחר בחינת הראיות שהונחו לפני בית המשפט קמא, הנני סבור, שבית המשפט הגיע למסקנה נכונה, היא המסקנה, שהמנוחים הגיעו להסכמה בכתב עם (המשיב), שיהיה "בן ממשיך", ואין לנו כל עילה להתערב בקביעה זו."

לעניין טענות להיעדר סמכות משפטית למינוי המשיב כבן ממשיך, קובע ביהמ"ש כי יש להעדיף את האפשרות שהמתיישבים עצמם יקבעו, עוד בחייהם, מי יהיה האדם שיבוא במקומם, על פני האפשרות שהסוכנות היהודית "תשתדל" להגיע להסכם עם יורשי המתיישבים לצורך קביעת אדם שיבוא במקומם.

גם בחינת הוראות החוזה הדו צדדי, החל כיום על האגודה, אינה שוללת את מינוי המשיב כבן ממשיך בנחלה:

"החוזה הדו-צדדי מכיר באפשרות, שהמתיישבים באגודה קבעו, לפני מועד כריתת החוזה הדו-צדדי, שאחד מילדיהם יהיה "בן ממשיך" אחריהם, וזכויותיו תהיינה זכויות של בר רשות."

לבסוף, דוחה ביהמ"ש גם טענת המערערים לעניין אי רישום המשיב כבן ממשיך בספרי רמ"י, שכן, בתקופה בה מונה המשיב, אישור הסוכנות היהודית היה האישור הקובע.

ביהמ"ש אף דוחה את הסעד החלופי שביקשו המערערים לרישיון בלתי הדיר להמשיך להחזיק בביתם בנחלה ולהתגורר בו, וקובע כי זכותם של ההורים למנות "בן ממשיך" הייתה לגבי "בן אחד בלבד", לכן לא היו רשאים אפוא לתת למערערים זכות כלשהי בנחלה לאחר שכבר קבעו שהמשיב יהיה "בן ממשיך".

לפרטים נוספים והבהרות ניתן לפנות למשרדנו בת"א.